מעבר אייל

צופות: 
נטע ג'.
24/08/2016
|
אחה"צ

הסעתי אם, בנה ובתה, תושבי עזון, מבית החולים רמב''ם (חיפה) למחסום אייל. הסעתי כבר פעמים אחדות חולים ומלוויהם למחסום זה בשעות אחה''צ המוקדמות, כשעדיין אין תנועה רבה של חוזרים מהעבודה בישראל לגדה. היום הגעתי אחרי שלוש וכבר היתה תנועה לא מעטה. נשארתי לצפות קצת בנעשה שם.

15:20-16:00 מחסום אייל

מיניבוסים מגיעים למגרש החנייה הישראלי, פועלים יורדים וצועדים במהירות בשביל המגודר לעבר הקרוסלה שבצד הטרמינל. אחד האחראים במקום מטעם רשות המעברים במשרד הביטחון ו/או חברת האבטחה ניגש אלי ושואל בנימוס למעשי, מבקש שלא אעבור את הקרוסלה ושלא אצלם (איני מצליחה להבין מדוע הצבא מתיר לצלם ורשות המעברים, האזרחית כביכול, אוסרת). לשאלתי הוא עונה שעוברים ביום כ 8000 איש בכל כיוון ושבימי ראשון עוברים יותר, כי יש בעלי אישורים לשהייה בישראל כולל לינה. אנשים אלה חוזרים לגדה בימי חמישי. ליד הקרוסלה שלט אדום ועליו באותיות לבנות: מעבר לקלקיליה שטח A וסמל של רשות המעברים. מעבר לקרוסלה מותקנות עמדות בדיקת היתרים, אך איש מאלו שראיתי אינו נזקק להן.

מיניבוסים ומכוניות אחרות ממשיכים להגיע והאנשים זורמים לקרוסלה. אין לחץ ולא נוצר תור. אחדים קוראים בקול רם, בערבית, את ה ''לא למחסומים'' מהתג שאני עונדת. אני זוכה לברכות שלום בשלוש שפות, ערביתinfo-icon, עברית ואנגלית. בין העוברים ראיתי רק שלוש נשים.