תרקומיא, הפקת כרטיסים מגנטים - גזירה חדשה

הגזירה הביורוקרטית שנשים המגיעות ליום ים חייבות בכרטיס מגנטי, כמעט הפילה את פרויקט ימי הים העונה, המתחילה ב 5 ליוני, השנה. התרמת הצלה מהירה שארגנו, לאסוף כסף למימון עלות הכרטיסים המגנטים לנשים שאינן יכולות לשלם עבורן, והיו כבר ברשימותינו, הצילה את הפרויקט. בתוך ימים ספורים גייסנו כסף שיכול לממן את עלות הכרטיסים! כ 200 תורמים מיהרו לשלם עבור אם  (משפחה). (עלות כרטיס 130 שח והקבלן הפלסטיני שמסדר את הכרטיסים לוקח עוד כ 20-30 שח).

רחל וגילי נשות הים הנחושות ארגנו קבוצות נשים מהדרום שהגיעו למחסום תרקומיא אתמול וסייעו  בהפקת הכרטיסים בעזרת התרומה. הגיעו כ 100 נשים! קצינה במנהל ממש עזרה לסיים את המלאכה. המכשול עבר.

היום נסענו לעינאבוס לחברתנו א. שארגנה קבוצה מאזור חווארה, עינאבוס ועריק. נתנו בידה את התרומה להפקת הכרטיסים לקבוצתה. עינאבוס הוא כפר היוצא מערבה  מהכיכר ברחובה הראשי של חווארה .

היה לנו חשש לחזור לחווארה לאחר האלימות שמתרחשת שם ובאזור שכם באופן יומיומי. הרג שני המתנחלים, הפוגרום שארע, הפגיעה בחייל בשבוע שעבר ואינסוף הארועים החמורים המתנהלים בשכם.

 ידידנו מ. "הרגיע" שהמצב שם ממושטר עי חיילים וחווארה סגורה על חנויותיה. כך שלא נדאג...

ואכן נסיעה דרך רחובה הראשי של חווארה נראתה כסיוט בטחוני. כל כמה מטרים ניצבו עמדות בטונדה עם חיילים העומדים ללא מחסה מהשמש, חמושים בציוד מלא ונשק מכוון. בין העמדות הארעיות (?) מסתובבים חיילים עם נשק שלוף. בכניסה לעינאבוס זרוע של מחסום ארעי ולידו חיילים.

החנויות נפתחו היום לאחר כשבוע מהפגיעה בחייל. אבל הדלות, הלכלוך, מראה החנויות הנראות כנטושות, הכתוביות בשחור על שלטי הדרך עד שלא ניתנים לקריאה, כל אלה הותירו בנו עצב ודאגה.

נכנסנו לפלאפל ואנשים היו כעוסים. אמרו שסוגרים את החנויות והעסקים כל הזמן, והצבא בכל מקום. לא נטו לדבר איתנו.

בשיחה עם ידידנו מ, לתקף את שראינו,  הוא אישר שהשנה האחרונה היתה קשה ביותר, כאשר הצבא מחמיר עם האזרחים. על כל אבן שנזרקת מיד יש סגירת עסקים ומעצרים, וזה קורה הרבה. בעלי חנויות נטשו את חווארה, כי הפרנסה פחתה. המתנחלים חפשיים לעשות ככל העולה על רוחם: לגדף, לתקוף, והצבא תומך בהם. חיילים עוצרים רכבים ברחוב הראשי ובמחסומי פתע וכאשר הנהגים מתקוממים, מוזמנת משטרת התנועה  ומוטלים קנסות על הנהגים. תרומות שהגיעו לחווארה עברו באופן פרטי למשפחות שביתם נשרף אבל לא נכנס כסף לעירייה. גם לא ע"י הרשות.

בדרך חזרה צפינו בשלטים חדשים: "בשנה הבאה בתל אביב הבנויה". האם זו הכשרת הלבבות לכיבוש ת"א?

כמו כן סיבלנו סחורה לחנות יד שניה בעזון, שבחודשים האחרונים אסורה הכניסה אליה, מצד בעלי החנות, החוששים לנו. הכפר בסגר לעיתים קרובות, והתושבים לא יאהבו לראות מכונית יהודית נוסעת בו. פגישת גב אל גב מתקיימת בככר נבי אליאס.

אינשאללה בסוף נגיע לים.