ירושלים, ברובע המוסלמי בעיר העתיקה
להלך ברובע המוסלמי בעיר העתיקה בידיעה שבאותו פרק זמן אחיהם של דרי המקום הזה מדממים, היה כמו להיכלא לעולם מקביל.
השלווה והרוגע ששלטו ברחובות ובסמטאות היו כסות ואשליה לבעבוע התת קרקעי שעלול בכל רגע לפרוץ.
המקום מתנהל תוך דיכוי ושליטה בחיי התושבים כבר 56 שנה ואין מועד תפוגה.
לא ניתן להתעלם ממייצגי הדיכוי - חמושים שמאיישים עמדות מבוטנות, שעומדים בקרני הרחובות, שמפטרלים לאורך הדרכים ושעורכים בדיקות קפדניות ופולשניות בפלסטינים בכל אחת מהדרכים שמובילות לרחבת מסגד אל-אקצה. כאילו זו גזירת גורל ולא גזירת שלטון טרור.
מוסלמים נשאלו למקום מגוריהם, מי מהם שאינו תושב ירושלים (בעל ת.ז. כחולה) נדרש להציג אישור שהונפק ע"י השלטונות. כי הרצון להתפלל לבורא עולם, גם הוא ככל נושא אחר תלוי בגחמת ורצון השלטון.
מחלקם, ואין לי מושג באשר לקריטריונים, הופקעו התעודות ונערמו על שולחן בסמוך לפתח.
העובדה שהחוק הישראלי מציין במפורש שאין להפריד אדם מתעודתו אין לו משמעות כשהחוק היחיד במקום הוא חוק הכוח והרובה.
זאת הפקדה, לא החרמה, הסביר לי שוטר, כאילו ההבדל הוא סמנטי ולא מהותי.
בפרפרזה על דברי שרה בכירה אומר: מה שווים חייהם ומותם של בני האדם אם אנחנו לא שולטים בהם?
*
להלן תמונות של דברים שרואים בדרך:
