מחסום בית לחם ושער שכם - יום שישי השני של רמדאן

כמל, הנהג שלנו, הביא אותי למחסום בית לחם בשעה 11:00 בבוקר. בקרבנו לכביש המובל למחסום כבר ראינו, כי היו מעט אנשים במקום, אפילו בהתחשב בשעה המוקדמת. עצרו אותנו בתחילת הכביש אך אמרתי לחייל כי דרכי לקבר רחל ועברנו ללא קושי. זה המקום האחרון שהייתי רוצה לבקר בו, כי הוא נהפך למבצר אורתודוקסי. התמונה להלן מראה איך היה נראה פעם. הייתי שם פעמיים בלבד מאז שבוצר, והוא מגעיל. אך הצלחתי לעבור.

אוטובוס אחד או שניים בלבד המתינו. ולא ראיתי אנשים יוצאים מן השער, אך ראיתי אנשים שהוחזרו אחורה. ליד אוטובוס אחד היו כ-10 נוסעים ממתינים לעלות. מעבר לכביש עמדו אוטובוסים ריקים, ולא נראה כי יאוכלסו בקרוב. האזור כולו נראה שומם.

לא היה ברור מה קורה, וכאשר התקרבתי הגיעו מיד שני חיילים והזהירו אותו להתרחק, וגם אמרו כי על כמל לעזוב מיד, אפילו שחנה די רחוק מהם. הם אמרו כי המחסום סגור. כאשר שאלתי האם נותנים לאנשים לעבור אחד התחיל להשיב באדיבות אך השני דרש, בתוקפנות רבה, לדעת מדוע אני צריכה לדעת. כאשר עניתי כי אני ממחסום ווטש הוא השתתק לגמרי. לא היה כל טעם להישאר, והמשכנו לשער שכם.

כל הדרך מבית לחם לשער שכם נראה כי העיר כולה מלאה חיילים ושוטרים שהוצבו בכל מקום. רכבי משטרה עצרו נהגים ובדקו מכוניות בחיפושים שנראו אקראיים, אשר הוסיפו לאווירה הטעונה ממילא.

ליד הרכבת הקלה היה מספר רב מאוד של רכבי משטרה וצבא. גם שם היו אנשים מעטים, אך מספרם גבר במשך הבוקר. אך גם אז לא ראיתי אוטובוסים מגיעים אחד אחרי השני כמו בשנים קודמות. הגיע אחד, וכעבור עשר דקות הגיה שני. היה נראה שרוב הבאים היו גברים, בעיקר מבוגרים, ופחות נשים וילדים מאשר בשנים קודמות. גם לא היו מלובשים בחגיגיות כמו בעבר.

אך היו עיתונאים ומצלמות רבים.