קלנדיה - החולדות עדין ישנן

החולדות עדין ישנן. שתים הפעם. כפי שכתבנו לפני שבועיים, איפה שיש אחת או שתים יש עוד. הן מסתובבות ליד השער ההומניטרי, המקום הכי רגיש. די כבר!

התורים היו יחסית קצרים כשהגענו בשעה 5:30 (לא חרגו מהכניסה לסככה) ונשארו כך במשך המשמרת. השער ההומניטרי נפתח ע"י מאבטח בשעה 6:10 ונגדת המת"ק הגיעה לאחר מכן ועוד נוכחה במקום כאשר נכנסנו לאזור הבידוק בשעה 7:05.

בעית המבוגרים – זקנים שמגיעים בלי היתר (כי לא צריך בגילם) ולא יודעים שלא יתנו להם לעבור לפני השעה 8:00 נשארת אקוטית. אפילו אחרי שנים של משמרות בקלנדיה, נדהמנו מהגסות שבה אחד המאבטחים התייחס לאישה זקנה כאשר היא לא הבינה או לא האמינה או לא קבלה בהכנעה את הגזרה שתצטרך להמתין עוד שעה וחצי  -- ויש להוסיף בין הטינופת והצחנה ועכשיו גם החולדות -- עד שיתנו לה להכנס. ("רוחי! רוחי מין הון!")

הסימן החדש של השיפוצים הוא יצירת פרוזדור בחניון שמוביל לכניסה לסככה. זה טוב ויפה אבל אף אחד לא שם לב, כנראה, שבבחניון בנו איים די גבוהים כדי להפריד בין שורות המכוניות. והאיים האלה עדיין קיימים, כך שמי שבא עם פעוט בעגלה או בכיסא גלגלים יתקשה ביותר לעבור מעל האיים האלה. קלנדיה מתחרת עם חלם?

בשעה 6:50 , כאשר התורים כבר לא חרגו מן המכלאות, הצטרפנו לאחד מהם ויצאנו מן הבידוק כעבור פחות מ-15 דקות.