מכבים (בית סירה), עזון

משמרת שהיא לא כל כך משמרת. קבענו את המסלול על פי המקומות שרונית קבעה עם פלסטינים המטופלים על ידי הצוות של סילביה (המסייע לפלסטינים להגיש בקשות רשמיות להסרת מניעת כניסה לישראל). אבל כאשר אין להם את הסכום שהם נדרשים לשלם לעו"ד הם מבטלים את הפגישה, לעתים  בלי להודיע. אלה שהיו אמורים להגיע לנבי אליאס לא הגיעו ואנחנו ממשיכות לעזון.

בכניסה לעזון

ג'יפ צבאי וארבעה חיילים. אנחנו מאטות כדי לצלם. החיילים במבט שאומר מה לעזאזל נשים ישראליות עושות פה  - מתקרבים. הם מבקשים לדעת אם אנחנו יודעות איפה אנחנו ושואלים לאן פנינו. אנחנו מספרות שבאנו לבקר חבר בעזון. קשה להם להאמין. מתפתחת שיחה. לדעתם כל ארץ ישראל של עם ישראל ואין דבר כזה כיבוש או גזל אדמות, חלילה.  זו האדמה שלנו הם מצהירים ברצינות. שטופי מוח מורעלים. ליאורה עם סבלנות של מורה מנסה להסביר ולשכנע.

בעזון אנחנו פורקות חבילות ובשמחה רואות את השיפור במצבו של ז'.

אחרי מחסום אליהו עוצרות לפלסטינית. היא רוצה להגיע לכפר סבא למצוא עבודה. בעלה במעצר כבר שנה וחצי ובבית יש לה 2 ילדים רעבים. הלב נקרע. איך עברת את המחסום ? יש לי אישור מעבר ליום אחד. זו פעם ראשונה שהיא בישראל. היא נשמעת די מבולבלת. אנחנו מחליטות לעצור במשתלה. ע' מדבר אתה בערבית ומתרשם שהיא מתחזה.  היא לא מוכנה לתת לו פרטים מזהים. הוא מסביר לה שהוא מנסה לעזור לה. שניהם מקלקיליה והוא מכיר את המשפחה. אבל למרות הבכי קשה להבין מהו  באמת הסיפור שלה. היא ממשיכה בנסיעה אתנו עוד כברת דרך ומבקשת לרדת לפני ג'לג'וליה. ליאורה הרחמנית נותנת לה כסף ואנחנו נפרדות בלב כבד.

אנחנו ממשיכות למודיעין שם רונית מצטרפת אלינו.

בכניסה לבית סירא מגיעים שני פלסטינים לפגישה עם המשפטניות. חום כבד.

מחסום מכבים

בשעת צהרים זו שקט במחסום מכבים. הגשר הלבן שנבנה מקל על החוצים את הכביש הסואן בשעות הבוקר. המכונית של ליאורה מקרטעת.  המנוע כבה. קצת לחץ.  בחור צעיר רכוב על אופנוע מתנדב לעזור. ממשיכות בנסיעה ללא מזגן.