חווארה, עוורתא

צופות: 
אנה ש., עליה ש. (דיווחת באנגלית), נטלי כ. (בעברית), מוסטפא (הנהג והמתרגם).
08/11/2017
|
בוקר

נקודות עיקריות: אספקת המים היא בעיה לחווארה. זוהי לא הבעיה בעוורתא אשר חולקת באר עם כפרים שכנים. בשני המקומות סובלים מגניבה של זיתים ומנזק חמור לחלקות שלהם על-ידי המתיישבים של יצהר ואיתמר. חוסר תעסוקה הולמת מורגש בשני המקומות. זה נכון במיוחד עבור אנשים צעירים בעלי תארים אקדמיים. צה"ל נכנס למקומות הללו בכל עת ועורך מעצרים. חלק גדול מהאוכלוסיה שלהם הוא עני.

חווארה: נפגשנו עם ראש העיר. נתנו לו עותק של הדו"ח שלנו באנגלית מהביקור בתאריך 28.05.17. חווארה עם אוכלוסייה של כ-8,000 תושבים—למרות שאינה גדולה יותר ממספר כפרים אחרים—נחשבת בשטחים הפלסטיניים כעיר, בשל מיקומה האסטרטגי על הכביש הראשי (60) בין רמאללה לשכם.

אספקת המים היא אחת מן הבעיות החמורות שלהם. העיר מקבלת כמות לא מספיקה של  700-800 מ"ק ל-יום. חווארה משלמת לרשות הפלסטינית על המים, והרשות משלמת לחברת מקורות. בגלל לחץ נמוך מאוד יש 4 שכונות, גבוה יותר במעלה הגבעות, אשר אינן מקבלות מיםinfo-icon בכלל, ועליהן לקנות מים ממכליות במחירים יקרים. תלונה שהופנתה לרשות הפלסטינית לא הניבה תוצאות. לפני 3 חודשים, הותקנה משאבה, אך בשל עלות הפעלה  גבוהה, המשאבה לא פועלת כל הזמן.

לפחות 40% מבוגרי האוניברסיטה בקרב קהל הצעירים של העיר לא מוצאים תעסוקה בתחום אותו למדו. לדוגמה, צעיר אחד עם תואר מוסמך באנגלית עובד על משאית עירונית לאיסוף זבל. לכ- 10% מהגברים יש אישורי עבודה בישראל. אחרים מוצאים עבודה באזור.

סילוק זבל הוא בעיה נוספת. כפי שדיווחנו בחודש מאי, המשאית לאיסוף אשפה שלהם הוחרמה על ידי המנהל האזרחי כי הזבל הושלך על-יד עוורתא. הם היו צריכים לשלם קנס של 5,000 שקלים כדי לקבל אותה בחזרה. עכשיו הם חייבים להוביל את הזבל שלהם ליד ג'נין כדי לזרוק אותו. הם צריכים לשלם לחברה הפלסטינית שמבצעת את המלאכה 130 שקלים לטון. לפני כן הדבר עלה להם 20,000 ש"ח לחודש. ואילו עכשיו הם משלמים 80,000 שקלים לחודש כדי לפנות את הזבל  סמוך לג'נין. ראש העיר מסביר שלמרות שהיו המתנחלים שלא אפשרו להם לזרוק את האשפה במקום סמוך יותר, הם עצמם, המתנחלים, זורקים את הזבל שלהם על גבי אדמות חווארה.

ארנונה משולמת על ידי פחות מ- 40% מהאוכלוסייה, בעיקר על ידי בעלי חנויות, ומיסים נוספים משולמים לקבלת היתרים לבנות בתוך גבולות העיר. רוב האוכלוסייה ענייה מכדי לשלם מסים. עכשיו, יש להם שעוני-מים לכל משפחה, ובשנה האחרונה,גם כרטיס מגנטיinfo-icon. הם חייבים לשלם מראש כדי להשיג מים זורמים.

צה"ל מגיע בלילות בכל פעם שהוא רוצה ולוקח אנשים מבתיהם.

מסיק הזיתים לא הושלם עדיין, ולחקלאים יש המון בעיות עם המתנחלים. התנחלות יצהר, בעצם בנויה על קרקע השייכת לחווארה. כ-20% משטחי החקלאות  נמצאים בתוך הגדר שסביב יצהר. עכשיו החקלאים צריכים אישורים כדי לעבד חלקות אדמה שלהם, וכדי למסוק את הזיתים שלהם. הם מקבלים היתרים לעבודה במטעים לשבוע אחד בכל שנה, כדי למסוק את הזיתים בכמה ימים אך משך הזמן המוקצב להם אינו מספיק עבור טיפול נאות במטעים או למסיק. ראש העיר יצא למטעים האלה עם החקלאים לראות בעצמו את מצב העצים. 80% מהעצים במטעים קמלו ומתו. רבים מן העצים נכרתו. המתנחלים ניכנסים בלילה לחלקות הסמוכות להתנחלות; הם גונבים את הזיתים הבשלים, וגורמים נזק לעצים. כל הכפרים באזור יצהר - עריף, בורין, עינאבוס, עסירה אל-קיביליה ומאדאמה - סובלים מאותן הבעיות. ואם זאת, המינהל האזרחי לא הגיש שום עזרה לתושבי הכפר.

לבסוף, לאחרונה הפקיעה ישראל 5,000 דונם של אדמה חקלאית פוריה באזור לסלילת כביש עוקף עבור המתנחלים. הכביש ימתח בין תפוח (עוקף חווארה) עד כיכר יצהר. (בחדשות דווח כי ממשלת ישראל הקצתה 800,000,000 ש"ח כדי לבנות את הכביש!!)

עוורתא: נפגשנו עם ראש מועצת הכפר. למרות שלעוורתא יש אוכלוסיה כמו בחווארה, 8,000 תושבים, זהו כפר. עמדתה איננה אסטרטגית כמו זו של חווארה. מים בעוורתא אינם מהווים בעיה. יש באר בכפר השכן, רוג'ייב, ושני הכפרים מתחלקים במים.

בעיה אחת די אכזרית, שממנה אנשי הכפר סובלים במשך השנה וחצי האחרונות, היא סגירת כביש הגישה שלהם. הם רשאים לעזוב את הכפר דרך הכביש הזה, אבל כדי להכנס לכפר חזרה, הם חייבים לעבור בדרכים צדדיות. אז במקום לנסוע 6 ק"מ מאזור שכם—העיר הגדולה הקרובה ביותר—עד עוורתא הביתה הם נאלצים לנסוע 25 ק"מ.

צה"ל נכנס לכפר כמעט כל יום, בכל שעה ביום או בלילה, ועורך מעצרים לעיתים קרובות. ראש המועצה אומר שלדבר עם החיילים זה משימה בלתי אפשרית; הם מסרבים לנהל שיחה כלשהי עם תושבי הכפר.

תמונת מצב התעסוקה קשה. לכ- 15% מהגברים יש אישורי עבודה בישראל. אחרים עובדים עבור הרשות הפלסטינית ורבים בחקלאות. נשים עובדות בהוראה. ישנם 4 בתי ספר בכפר; 2 הם לבנים ו-2 לבנות. בבתי הספר כיתות מבית ספר יסודי ועד תיכון. מתוך כ-4000 אנשים צעירים אשר סיימו אוניברסיטה רק כ-100 מצאו עבודה בתחום שלהם.

ישנם מספר קברים עתיקים בתוך הישוב עוורתא. בתקופתו של צלאח א-דין היו שלושה כפרים באזור. הקברים הם כנראה של שייחים, ותושבי הכפר לא הקדישו להם תשומת לב רבה. אך המתנחלים היהודים  כן ניכסו אותם אליהם כאילו הם אתרים קדושים, ופעמיים בכל חודש יהודים דתיים נכנסים לכפר בערך בחצות, להתפלל, לשיר ולרקוד עד בערך 5 בבוקר. הם מביאים באוטובוסים אנשים ממקומות כמו בני ברק ועוד. למותר לומר כי הרעש מפריע מאוד.

בעלי מטעי זיתים הנמצאים כעת בתחום הגדר המקיפה את ההתנחלות איתמר, מקבלים היתרים כדי למסוק את הזיתים שלהם במשך 3 ימים בשנה. אין זה מספיק זמן כדי להשלים את העבודה. החקלאים צריכים לפחות חודש כדי לטפל במטעים וכדי למסוק את הזיתים. הסיפור הנורא על המטעים של חווארה חוזר על עצמו במטעי הזיתים של עוורתא. שוב, לא ניתן לפקח על המטעים שנמצאים בתוך הגדר סביב איתמר, והעצים מתים. יתרה מזה, החקלאים שהולכים למסוק את הזיתים מוצאים את ענפי העצים שלהם שבורים, והזיתים נגנבו. המארח שלנו אמר כי בשנים קודמות הוא מסק 10 שקי זיתים מן המטע שלו, ואילו השנה נקטפו רק 2 שקי זיתים.