סיור בחארס, כיף אל חארס
יצאנו ללמוד את משמעות מיקומה של אריאל בלב הגדה - לבד מן ההרס הנופי שהיא זורעת היא משרתת במכוון גם הרס כלכלי ותרבותי לפלסטינים.
- אריאל מנתקת את עיר המחוז סלפית מהכפרים שלהם היא נותנת שירותים: חרס, כפל חרס, ג'מעין ועוד. כמו כן היא כוללת מספר שערים
חקלאיים המיועדים לחקלאי כפל חארס, סלפית, מרדה, יאסוף ואיסככה. יצאנו לבדוק מה קורה בהם (בהפגנה לפני השער של אריאל השתתפנו לפני כחודשיים). - מהמחלקה הגדולה לארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל, נשלחים צוותים לבצע חפירות ולגזול ממצאים מאתרי עתיקות הנמצאים באדמות של פלסטינים (תהליכים אותם אנחנו מכירים ומתעדים מקרוב כמו גם בדיר סמען, של משפחה מכפר אדיכ, ועוד) . האם האוספים שנגזלו מוצגים? איפה ובפני מי?
- עוד אתר ארכיאולוגי באזור, שהיה שייך לחארס והופקע לטובת ברקן, שמו אל בורק.המקום הפך להיות אתר רשמי של המחלקה לארכיאולוגיה של אריאל.
- עם הקמת הגדר של אריאל נהרס מבלי להותיר זכר מקאם שיח' אחמד אל קצב, שהתנשא על ההר בין מרדה לסלפית. שטח מקאם שיח' אבו זרד (איסככה ויאסוף) הוכרז כשמורת טבע בשמה שמורת אלוני תפוח (בשטח B) והוא נמצא בין אוניברסיטת אריאל לכפר תפוח. זה איום כפול על המקאם שתושבי איסככה ויאסוף מקפידים לטפח.
- כידוע מתקיימות עליות לרגל ליליות המוניות לשני מקאמים הנמצאים בלב הכפר כיף אל חארס, המשבשים את חיי התושבים הפלסטינים. נבי כפל (קבר כלב בן יפונה), ונבי דאנון (קבר יהושוע בן נון). יצאנו לשמוע ממועצת העיר על התופעה.
כמובן שמימוש התוכנית כולה ידרוש מספר סיורים, הפעם התמקדנו בשערים החקלאיים ובעליות ההמוניות לכיף אל חארס. נעזרנו בידידנוע' המתגורר באזור ומכירו היטב, שלקח אותנו לסיור בשטח וגם ארגן את הפגישה במועצה של כיף אל חארס. בסיור בשטח ראינו, בין השאר, מבנה מוזר, שאינו מבשר טובות. ראו תמונה.
השערים החקלאים באריאל נסגרו רק השנה, החקלאים באים מכיוון סלפית ולא נותנים להם להיכנס. בד"כ מחכים שעה ארוכה ולבסוף מתייאשים. השנה, לפי דיווח ששמענו מאנשי כיף אל חארס, נתנו שבוע אך לא אפשרו הארכה. שעות העבודה בין 9:00 – 16:00, וזה כולל את מסיק הזיתים והעברתם על חמורים חזרה לכפר. חברנו ע' חושב שההחמרה היא בגלל הבחירות. כך גם האיום על החנויות ליד כיף אל חארס. החנויות קמו עם הקמת אריאל. באינתיפאדה השנייה שרפו את החנויות והמקום נסגר למספר שנים. אח"כ חזרו . למבנים יש כמובן צווי הריסה (למרות שהמבנים הקונקרטיים קמו לפני הקמת אריאל). לא מאפשרים להם לשפץ אז הם עושים זאת בשבתות וחגים. לעיתים השלטונות מעלימים עין ולעיתים לא. ע' מניח שהם עוצמים עין כי המחירים זולים והיחס טוב, אך בעלי החנויות חיים באי ודאות ואינם יודעים מתי ייהרס מטה לחמם. בד"כ משתדלים להגיע להבנות, אומר ע'. כבר אמרו להם "בלי השמאל נסתדר, רק אל תעשו הפגנות".
כיף אל חארס – ביקור בבלדיה (במועצה)
לדבריהם, סוכם עם הצבא שיתירו עליה לרגל 4 פעמים בשנה, אך העליות לרגל מתרחשות למעלה מ-20 פעם בשנה ותמיד בשעות הלילה. המתנחלים מתאמים עם הצבא על כניסת אוטובוס או שניים, והצבא חוסם את מרכז הכפר בפחי זבל ואמצעים אחרים. על הכפר עצמו מוטל עוצר, אפילו אמבולנס אינו יכול לעבור.
כמו כן התלוננו חברי המועצה על הרס המצבות שליד קבר כלב בן יפונה, ותהו למה קבר שיח' או קבר של מצביא מוסלמי הופך להיות מוקד עלייה לרגל ליהודים.
לקראת סיום אמר ראש הכפר, שיש לו שאלה קשה אלינו: איך זה קרה שאנו היינו בצבא ועדיין שולחות את ילדינו לשם, ובו בזמן אנו פעילות שלום וליבנו עם הפלסטינים? חבר מועצה אחר יצא להגנתנו ואמר "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא..." אך השאלה נותרה פתוחה ומרחפת באוויר גם לאחר שיצאנו.
בביקורנו באתר קבר כלב בן יפונה ראינו, שקמ"ט דתות הפך להיות "משרד הדתות", וצביה סיפרה שעורך הדין מיכאל ספרד העיר את תשומת הלב, שגם התרופות המועברות לגדה כבר אינן מועברות ע"י קמ"ט בריאות אלא ע"י משרד הבריאות. הכיבוש הולך ולובש אופי מדינתי רשמי בעוד שהמנהל האזרחי נסוג מתפקידיו. מהו השלב הבא?