חארס, נבי סאלח
מטרת המשמרת : פגישה בנבי סלאח: בין פלסטינים מנבי סלאח וחרס, נציג חברת "רוזאנה" מביר זית שעוסקת בשימור והפעלת אתרי מורשת פלסטינים בגדה והדרכת תיירים בהם, 3 ארכיאולוגים מעמק שווה (יוני, גדעון וסלאח מבית לחם) ואנו ממחסום ווטש כולל צביה שדברה גם כחברה ביש דין. הפגישה התקיימה בביתו של נ' והשתתפו בה 15 אנשים. היה רוב פלסטיני גורף והשפה הדומיננטית הייתה ערבית
. ארבעתנו קיבלנו תרגום במשורה. אך עם הרבה ריכוז והרבה הכנה מראש לא היה רגע- נדמה לי לפחות - שבו איבדנו את חוט הדיון.
מטרת הפגישה הייתה בחינה משותפת של אלטרנטיבות לדפוסי מחאה שנמצאים על סף מיצוי וקונקרטית: בחינת האפשרויות ליצירת גישה לפלסטינים לאתר העתיקות "חובלתה" בחלמיש ולאתר העתיקות המשתרע על 30 דונם בברקן ליד חרס. שניהם אתרי הילדות של נ' וע' שאליהם געגועיהם.
בעלי האדמה בשני אתרי עתיקות אלו, ידועים לנ' מנבי סלאח ולע' מחרס . עובדה זו תעזור לדברי הארכיאולוגים בבואנו להגיש דרישה לביקור באתר. נ' מנבי סלאח למוד הפגנות המחאה הביע תמיכה רבה בניסוי כלים זה. מתורגל בנקמת כוחות הכיבוש הוא אינו חושש מהם. ונחוש לבחון כל אפיק של פעולת התנגדות לא אלימה. הוא סיפר עובדה מקוממת :
כאשר התחילו ההפגנות בנבי סלאח ב2010 קישר הצבא בין הפעילות החברתית תרבותית והחינוכית הערה במקאם הכפר ששופץ ב2004 לבין ההפגנות - וחיבל בו. תרבות מאימת! את הקישור שעשה הצבא בין תרבות למחאה גם אנחנו מבקשים לעשות - רק בכיוון ההפוך.
בדרך הארוכה ל"חובלתה " (חלמיש) ול "אל בורך" (ברקן) אפשר לעשות שעורים נהדרים לילדי הכפרים על צורות של יקבים בתקופה הרומית והביזנטית , על המעבר מגידול ענבים לזיתים , ולערוך סיורים שיצאו מ"מקאם נבי סלאח" בן שלושת המפלסים והנוף הנפלא שממנו חורגת העיר החדשה רואבי . המקאם שכאמור שופץ אך משווע לחזור ולתפקד.
אתרי העתיקות כה קרובים גאוגרפית לכפרים וכה רחוקים לפי חוקי הכיבוש . ממש גלגול מוזר של "בשנה הבאה בירושלים". נ' מביע נכונות רבה לפעול במשותף לכיוון. אציין שלאורך כל החודשיים מיום שנפגשנו לראשונה הוא תמיד מסיע במידע, סיורים, מספרי טלפון של שותפים לכיוון הפעולה. מנהיג לכל דבר, אמיץ, נחוש עקבי מעודד ומדויק. לא פעם וגם אתמול, אני מרגישה שהוא מכין את השטח חותר לאפשר שדברים יקרו. כמנהיג הוא מודע היטב מחד לסיכון האישי שהוא לוקח ומאידך בלהישמע כנלהב יותר מדי, זה עשוי להיתפס כנטיעת תקוות שווא בלב בני הכפר.
ע' מחרס החל לערוך ראיונות וידיאו בביתו עם פועלים שעובדים בברקן לגבי מצב אתר "אל בורך". ע' מנוע משום שנפגע בגבו מכדור של הצבא בפשיטה לילית על כפרו לפני 15 שנים, בעוד בנו הבכור בן חודשיים. מאז הוא משותק בפלג גופו התחתון . גם זה לא הזיז אותו מעמדתו בעד מאבק לא מזוין בכיבוש. ע' הוא ממקימי ומפעילי ה I.S.M. היוזמה שלו שסיפר עליה היא לנקות את האתר כאשר יסתיימו הגשמים. אנחנו נצטרף בבוא הזמן ליוזמתו.
רפאת ג'מיל מביר- זית מאירגון "רוזאנה" סיפר בפגישה סיפור ארוך שנשמע כמו שמספר סיפורים נשמע (בערבית כמובן) סיפור שמקפל בתוכו את תמצית הפעולה של "רוזאנה" בהקשר של הסכסוך.
הסיפור נסב על אב גרמני שהזהיר את בנו שנסע לישראל שלא להתקרב לפלסטינאים המסוכנים. הבן המרה את פי אביו וגילה שהפלסטינאים דווקא ממש נחמדים. סיפר לאביו ומאז הפך גם האב לידיד הערבים.
הסיפור מתמודד גם עם ההשמצה הפרועה של הקורבנות וגם מצביע על דרך הפעולה של החברה בה הוא פועל: להראות את הפנים היפות של התרבות והאוכלוסייה הפלסטינית.
ביקשתי אותו להכין לנו מסלול טיול בין אתרי מורשת פלסטינים לכחמש שעות והוא שמח מאד (הסיור יתקיים באנגלית).
ובזה אני מבקשת לפתוח כאן (או למייל הפרטי שלי) הרשמה של מי מעוניינות באופן עקרוני . וזאת בטרם נחשוב אתו על פרטי הסיור שבכל מקרה יכלול את המרכז העתיק והמשוקם של ביר זית. אבקש ממנו שהסיור יכלול גם פגישה עם נציג מ"ריוואק" (ארגון אדריכלים ואמנים פלסטינים) שכבר הוזכר כאן כמי שמשפץ ומשקם מבנים פלסטינים היסטוריים.
בכדי להפוך את הרעיון שאנו מנסים לקדם לפעולה בשטח נדרשת עוד הרבה עבודת נמלים וסבלנות. בכל זאת אני מעודדת את עצמי במחשבה שיש כאן עיקרון שנכון לכל המרחב הכפרי בשטחי סי ואם נצליח במקום אחד אולי המסר הזה יופץ וישוכפל .
לסיום: אחרי הפגישה בנבי סלאח נפגשתי עם קובי מהמפגינים הישראלים המתמידים מראשית ההפגנות באזור: בודרוס, בלעין, נבי סלאח והאחרונה שעוד מדשדשת בניעלין – גם בכדי לשאול אותו שאלה שעדין לא העזתי לשאול את הפלסטינים: האם עצם העובדה שההפגנות נערכות בכרמי זיתים, שעציהם ואדמתם ניזוקים מהמאבק - גורם לקונפליקט בין המפגינים ומנהיגי ההפגנות לבין בעלי הכרמים ואדמות שנפגעות?
תשובתו הייתה כן! עובדה זו אכן גורמת לקונפליקט. וקונפליקט זה מוביל לירידה במוטיבציה להפגנות. יוצא מצב אבסורדי שבעוד שחשיבות ההפגנות סמלית הפגיעה בבעלי האדמות ממשית. וזה מקומם ומדגיש שיש לפנות לאפיקי מחאה אחרים שלא מייצרים ודוחפים לקונפליקטים בתוך החברה הנפגעת ממילא.
נאג'י תמימי בפגישה בנבי סלאח. על הרצפה חוברות "זכותון לבעלי קרקעות" שהביאו הארכיאולוגים. נציג "רוזאנה" מספר את הסיפור עליו נכתב בדווח. עיסה סוף מחרס שני משמאל.
היקב העתיק ב"חובלתא"