ג'וברה (כפריאת), ענבתא, קלקיליה, יום א' 22.2.09, אחה"צ
שתפו:
צופות ומדווחות:
אליקס וו', סוזאן ל' (מדווחת)
22/02/2009
|
אחה"צ
סיכום
לפני כ-2500 שנה כתב הרודוטוס, ההיסטוריון היווני: "לא שלג, אף לא גשם או חום, גם לא חשכת הלילה, תימנע מהם להשלים את המשימה, שהופקדה בידיהם במהירות הגבוהה ביותר". מימרה זו קשורה לתולדות המלחמה בין היוונים והפרסים ומתייחסת לשליחים הרכובים של הדואר המהיר הפרסי, אשר הרודוטוס ראה והעריך מאוד.
משקיפות מחסוםWATCH אינן מראות אותה מידה של גבורה, אולם גם הן נלחמות באיתני הטבע החורפיים בשטחים הפלסטינים הכבושים, שבהם נלחמים גם הפלסטינים – מבלי להזכיר את נוכחותו המתמדת של הכובש.
צומת ג'ית
השלטים בחלק זה של השטחים הפלסטינים הכבושים מושחתים עוד ועוד מדי שבוע. השבוע, בצומת ג'ית, נמחק השם "נתניה" ובמקומו נכתב במרקר כחול "לישראל". בכניסה לשבי שומרון שוב כתבו עם אותו המרקר, אולם הגשם היה חזק מדי ולא יכולנו לפענח מה שכתוב שם!
כבר הערנו על כך שמחסום זה נבנה מחדש אך לפני שנה, כנראה בהוצאה ניכרת, על חשבון משלם המיסים האמריקאי או על חשבון משלם המיסים הישראלי. אנו נדהמות להיווכח שהנחל הבוצי והעכור, שזורם במהירות דרך חניון המוניות הצהובות, עובר גם דרך המחסום. עד כדי כך, שהנתיב ששימש כניסה לשכם מדיר שארף, נעשה בלתי עביר והמים די עמוקים בכל שטח המחסום.
חיילים רבים עומדים ללא מעש ומתעלמים מהנעשה. " יורד גשם, נכון?" אומר נציג המת"ק. שני שקי חול בודדים הוצבו בדרך, במקום שבו הזרימה חזקה ביותר; הצעירות עוברות מעליהן בחינניות, ידיהן עמוסות ספרים, כרגיל. בתור לקרוסלות ובתור המהיר מצטופפים סטודנטים, כאשר רק קרוסלה בודדת משמשת גם לכניסה אל וגם ליציאה משכם.
הבדיקה יחסית מהירה, למרות שיש כ-30 צעירים בתור כאשר אנו מגיעות. כרגיל נבדקות הנשים מול "רשימה קטנה" שנושא החייל הבודק, והתיקים שלהם זוכים לבדיקה או סתם מישמוש.
המראה הנורא במחסום הוא של כלב תועה, חולה למראה, שמפחיד עד מוות את הצעירות (באיסלאם כלבים נחשבים מוקצים וטמאים). אנו מלוות כמה צעירות מסביב לכלב (שפוחד מהן...) ומתפלאות להיווכח שהחיילים עומדים מסביב ואינם עושים דבר.
החייל שאמור לבדוק את הנשים מתחיל להעביר אותן בהינף יד, ותוך שהוא נוטש את בדיקת התיקים ומישמושם הוא מנסה לגרש את הכלב. לבסוף הוא עובר לטפל בכלב בצורה נחרצת יותר. הוא תופס את הכלב בצווארו, מוביל אותו לעמדת הבדיקה המרכזית, פותח את דלת הברזל הכבדה ומוליך אותו פנימה. זהו... אין שומעים עוד מהכלב. החיים ממשיכים כרגיל תחת הכיבוש. באותו זמן ה"נהר" ממשיך לזרום דרך המחסום. הצעירים לוקחים את כל זה בקלות.
התנאים בכביש המוביל לדיר שארף, אחרי צומת שבי שומרון (שאיננו כביש אפרטהייד
), הם עכשיו איומים. החריצים בו עמוקים מתמיד, מלאים במים, לעתים קשה לזהותם עד שזה מאוחר מדי. אנו שומעות צרחה מצמררת מאחת המכוניות ותמהות מה קרה לה: מתברר שצלחת הגלגל הוסרה בחוזקה כתוצאה מהשיבושים של הכיבוש.
לפני כ-2500 שנה כתב הרודוטוס, ההיסטוריון היווני: "לא שלג, אף לא גשם או חום, גם לא חשכת הלילה, תימנע מהם להשלים את המשימה, שהופקדה בידיהם במהירות הגבוהה ביותר". מימרה זו קשורה לתולדות המלחמה בין היוונים והפרסים ומתייחסת לשליחים הרכובים של הדואר המהיר הפרסי, אשר הרודוטוס ראה והעריך מאוד.
משקיפות מחסוםWATCH אינן מראות אותה מידה של גבורה, אולם גם הן נלחמות באיתני הטבע החורפיים בשטחים הפלסטינים הכבושים, שבהם נלחמים גם הפלסטינים – מבלי להזכיר את נוכחותו המתמדת של הכובש.
צומת ג'ית
השלטים בחלק זה של השטחים הפלסטינים הכבושים מושחתים עוד ועוד מדי שבוע. השבוע, בצומת ג'ית, נמחק השם "נתניה" ובמקומו נכתב במרקר כחול "לישראל". בכניסה לשבי שומרון שוב כתבו עם אותו המרקר, אולם הגשם היה חזק מדי ולא יכולנו לפענח מה שכתוב שם!
14:00 מחסום בית איבא
כבר הערנו על כך שמחסום זה נבנה מחדש אך לפני שנה, כנראה בהוצאה ניכרת, על חשבון משלם המיסים האמריקאי או על חשבון משלם המיסים הישראלי. אנו נדהמות להיווכח שהנחל הבוצי והעכור, שזורם במהירות דרך חניון המוניות הצהובות, עובר גם דרך המחסום. עד כדי כך, שהנתיב ששימש כניסה לשכם מדיר שארף, נעשה בלתי עביר והמים די עמוקים בכל שטח המחסום.
חיילים רבים עומדים ללא מעש ומתעלמים מהנעשה. " יורד גשם, נכון?" אומר נציג המת"ק. שני שקי חול בודדים הוצבו בדרך, במקום שבו הזרימה חזקה ביותר; הצעירות עוברות מעליהן בחינניות, ידיהן עמוסות ספרים, כרגיל. בתור לקרוסלות ובתור המהיר מצטופפים סטודנטים, כאשר רק קרוסלה בודדת משמשת גם לכניסה אל וגם ליציאה משכם.
הבדיקה יחסית מהירה, למרות שיש כ-30 צעירים בתור כאשר אנו מגיעות. כרגיל נבדקות הנשים מול "רשימה קטנה" שנושא החייל הבודק, והתיקים שלהם זוכים לבדיקה או סתם מישמוש.
המראה הנורא במחסום הוא של כלב תועה, חולה למראה, שמפחיד עד מוות את הצעירות (באיסלאם כלבים נחשבים מוקצים וטמאים). אנו מלוות כמה צעירות מסביב לכלב (שפוחד מהן...) ומתפלאות להיווכח שהחיילים עומדים מסביב ואינם עושים דבר.
החייל שאמור לבדוק את הנשים מתחיל להעביר אותן בהינף יד, ותוך שהוא נוטש את בדיקת התיקים ומישמושם הוא מנסה לגרש את הכלב. לבסוף הוא עובר לטפל בכלב בצורה נחרצת יותר. הוא תופס את הכלב בצווארו, מוביל אותו לעמדת הבדיקה המרכזית, פותח את דלת הברזל הכבדה ומוליך אותו פנימה. זהו... אין שומעים עוד מהכלב. החיים ממשיכים כרגיל תחת הכיבוש. באותו זמן ה"נהר" ממשיך לזרום דרך המחסום. הצעירים לוקחים את כל זה בקלות.
התנאים בכביש המוביל לדיר שארף, אחרי צומת שבי שומרון (שאיננו כביש אפרטהייד
), הם עכשיו איומים. החריצים בו עמוקים מתמיד, מלאים במים, לעתים קשה לזהותם עד שזה מאוחר מדי. אנו שומעות צרחה מצמררת מאחת המכוניות ותמהות מה קרה לה: מתברר שצלחת הגלגל הוסרה בחוזקה כתוצאה מהשיבושים של הכיבוש.