בית לחם, יום ב' 19.1.09, אחה"צ

צופות: 
יעל י., אורית י., רות א., אילנה ד. (מדווחת)
19/01/2009
|
אחה"צ

בית לחם

 14.30 – 18.00

וולאג'ה

 כבר זמן מה אנחנו חשות שהיציאה לאבו- דיס אינה מביאה תועלת רבה, החלטנו לבקר סוף, סוף אחרי חודשים רבים שלא עשינו זאת, את ידידינו א. ו-ע. בוולאג'ה. הבאנו לכל אחד מהם נטעים של שני עצי פרי בתקווה שהגשם בכל זאת יגיע ויאפשר להם להיקלט.המחסום שליד עין יעל מתרחב והולך על אף העובדה שרק ישראלים מורשים לעבור בו.כשהגענו היה א. עסוק בגינתו אך הוא שמח לראותנו והזמין אותנו לחדר האורחים בביתו. השיחה אתו תמיד מעניינת ומעשירה בהיותו אדם חכם, סקרן ובעל ידע רב. אבל מצבו ומצב ילדיו בכי רע, אינם יכולים לעבוד בישראל והעבודה המזדמנת לעתים בבית לחם, אינה מספיקה לקיום הוגן לו ולמשפחתו הענפה. הוא כמובן מודאג מאד מעתידם של נכדיו. יחד עם זאת אינו מאבד תקווה ולאחרונה קנה עשרים כוורות בהן הוא מטפל, אפילו מ למד את נכדו בן ה- 11 כיצד לטפל בדבורים. להפתעתו הן מחזיקות מעמד בינתיים על אף העדר פריחה בשלב זה של השנה. לא דיברנו הפעם על סיכויי ההגירה של בניו לקנדה. הוא סיפר לנו על ב.כ. הממשיך ברמאויותיו. הגיש ניירות מזויפים על קנייה של חלקות חקלאיות בכפר ובית המשפט ביטל את תביעותיו לבעלות. אך הוא ממשיך לעבד אדמות שבעליהן אינם נמצאים בכדי לעבדן. לדוגמא: חלקה השייכת לצאצאיה של דודה של אשתו של א. הנמצאים בספרד ואינם יכולים לפעול נגדו באמצעים חוקיים. א. מוטרד מאד מן העובדה שבדרך זו מאבד הכפר חלק משטחיו.  

 
מביתו של א. נסענו לבית משפחת ע. הוא עדיין לא חזר מיום העבודה שלו אך אשתו פ. הדוברת אנגלית מצוינת, שמחה לקראתנו. "עבר זמן רב מדי מאז הייתן פה" היא הכינה עבור כל אחת מאתנו צנצנת של זיתים תוצרת עצמית שלה ושל ילדיה. היא התלוננה על העדר עיסוקים כלשהם לה ולארבעת ילדיה הנמצאים כרגע בשבועיים חופשה מלימודים. כש-ע. הגיע סיפר על מוראות המלחמה בהן צפה כל הזמן ברשת אל-ג'זירה. גם הוא מוטרד באשר לעתיד ילדיו. הוא רוקם בערב על מנת להירגע, אך איננו מספיק מרוכז ועושה טעויות בדוגמה. אמנם הוא אחד המאושרים המחזיקים באישור עבודה בישראל, שהוצא באמצעות המנזר בו הוא מועסק,  אך מספר ימי העבודה מוגבל וקשה לפרנס את המשפחה. הוא חייב לעבור דרך מחסום בית לחם, מה שמעכב אותו לעתים למעלה משעה בבוקר, ויש אפשרות להגיע אליו רק במונית. חלק מהשכר שאינו רב הולך על השימוש במוניות. לאחרונה קיבל במתנה מכונית ישנה בה מותר לנסוע רק בסמטאות הכפר, מובן שאין לה לא רישוי ולא ביטוח אך יש בקיומה הקלה מסוימת בעיקר עבור פ. המסיעה את ילדיה מן הבית בקצה הכפר אל הכביש בו אוספת אותם ההסעה לבתי הספר. ל-פ. יש משאלה אחת; לאפשר לה ולילדיה בילוי של יום אחד בירושלים. לפני למעלה משנה הצלחנו להשיג עבורם אישור כזה, נקווה שנצליח בפעם נוספת עכשיו.