א-ראס, ענבתא, יום ד' 14.1.09, אחה"צ

צופות: 
תמי כ. ודליה ג.
14/01/2009
|
אחה"צ

דוח ממחסומי טול כרם. יום ד' 14.1.09 צהריים.

תמי כהן ודליה גולומב.


16.20 מחסום ענבתא.
בכניסה אין תור מכוניות. ביציאה – כ-1 מכוניות, אך התור זז.

תמי יוצאת מהמכונית (אני מחכה לה בתוכה) ומתקרבת אל החיילים. חייל רץ לקראתה וצורח:

"אין כניסה! זה שטח צבאי סגורinfo-icon!".

תמי מבקשת ממנו צו אלוף. הוא מראה לה את השלט שכתוב עליו "שטח פלסטיני". תמי מסבירה לו: "השלט אינו חוקי. ואם זהו – לדבריך - שטח פלסטיני – מה אתה עושה שם?".

מיד מצטרף אליהם מפקד המחסום, מזיז את החייל הצידה, ומשוחח עם תמי. מספר שהוא סטודנט באוניברסיטת תל אביב, מהנדס תוכנה. המילואים האלה ממש "לא בזמן" בשבילו, אך עושה כמיטב יכולתו. אם להתעלם מהחייל שצעק על תמי, האוירה הכללית במחסום נעימה.


16.50
מחסום התאנים.
תוך ארוך של מכוניות בכניסה לישראל, בערך 25 .

אנו עוקפות את התור ומגיעות לחייל הבודק. החיילים – מילואים – יודעים עלינו. מסבירים פנים, ואומרים שמיד יפתחו לנו. את השער לג'בארה. אנו מחכות כ-10 דקות. מהבהבות באורות ואין תגובה.
תמי ניגשת לקרוא להם.
17.00 חייל מגיע, ובהתנצלות על האיחור פותח לנו את השער.

אנו מגיעות אל שער הילדים (735) ושם עוצרים אותנו ומבקשים שנחכה עד שיקבלו אישור להעברתנו.

17.15 סוף סוף מתקבל האישור ואנו ממשיכות.

מחסום א-ראס.
תור ארוך של מכוניות - כחצי קילומטר - מא-ראס לטול כרם. מחזה נדיר.

לשאלתנו "למה יש תור כזה", התשובה :" כי אנחנו קפדנים".

החיילים חדשים במקום הזה, ואינם מכירים את הנוהלים. עובדים לפי הספר. רוצים "להיות בסדר".

אנו מטלפנות למת"ק טול כרם להתלונן על "חוה שמונה" (השם הצבאי של המחסום). תוך כדי השיחה הטלפונית - ראה זה פלא – השיירה נעה במהירות, ללא בדיקה, ותוך כמה דקות נעלם התור...


בהזדמנות זו, בשיחתנו עם המת"ק, ביקשנו שידאגו לתיקון הכביש בקטע של המחסום המחלק את הכביש לשניים (לאורך). הבעייה נוצרה ברגע שהוסיפו את החציצה של הכביש על ידי בלוק בטון ובודקה נוסף על הקיים. המעבר נעשה צר מאד, ואין ברירה אלא לרדת קצת מהכביש. בירידה זו יש בורות המסכנים את כלי הרכב.

אנו התרענו על כך מספר פעמים, וביקשנו מהחיילים להעביר זאת למפקדיהם. אך עד היום זה לא נראה להם חשוב עד כיד העברת הידיעה. (לפני כשבועיים אמר לנו חייל שהבורות הם בכוונה כדי להאט את נסיעת המכוניות). איש המת"ק שדיבר איתנו הציע שנכתוב מכתב אל גרישה הרמת"ק. (אולי ממנו תבוא הישועה לפני שיקרה אסון).

 

17.30 אנו עוזבות ומגיעות שוב אל שער התאנים. משם אנו רואות תור של כ- 30 כלי רכב המחכים ליציאה מהשטחים לכניסה לישראל. למרות התור הארוך, חייל יוצא לקראתנו ופותח לנו את השער.