בית לחם, יום ו' 5.9.08, בוקר

בית לחם, הצד הפלסטיני, יום ששי הראשון לרמאדן
  

כמו בשנים קודמות הוגבלה גם השנה הזכות לחופש הפולחן לכל – ורבים לא זכו להתפלל בירושלים.

הגענו למחסום בצידו הפלסטיני בשעה 08:45 (07:45 לפי שעון החורף ברשות הפלסטינית). רחובות בית לחם נראו שוממים, אך ככל שהתקרבנו אל אזור המחסום נוכחנו כי רבים השכימו לצאת לדרך. רחבת החניה המשמשת את המוניות בימים רגילים נחסמה בבטונדות ונוצר מעבר (צר) לגברים ומעבר נוסף בצידו המערבי של השטח לנשים. ע"י הסידור הזה נמנע הלחץ הקשה שאנו רואות בימים רגילים בכניסה למתחם .גם בכניסה למחסום עצמו היה תור נפרד לנשים, ובשלב מסוים הן הופנו אל הכביש הראשי והורשו לעבור משם. מפי המלווים האקומנים למדנו כי צוואר הבקבוק העיקרי היה במעבר דרך המגנומטרים, אך כנראה שבשלב מסוים הוסיפו עוד שתי תחנות לבדיקה במגנומטר ידני. לצערנו נמנעה מאתנו הכניסה למבנה עצמו ולא יכולנו לוודא את האינפורמציה הזו. במקום עברו בשעות הבוקר כ-15,000 מתפללים כאשר הזמן הממוצע למעבר היה כשעה. 

תור הנשים היה סוער הרבה יותר מתור הגברים. נשים מאוכזבות רבות חיכו ציפו שאולי תשתנינה ההוראות, אך עד שאנחנו עזבנו ההוראות נשארו בהתאם לפרסומים. בתור הגברים נותרו רק מעטים שלא הורשו לעבור – אנשים בגילים "לא מתאימים" או מנועי שב"כ.

בהשוואה למהומה ששררה במקום בשנים קודמות היה המצב הפעם טוב בהרבה. האלימות הקשה שבה נהגו החיילים בשנים עברו לא התחוללה השנה.  החיילים בפיקודו של רס"ן נ. ממת"ק עציון התנהגו בשקט , בסבלנות בנימוס ובכבוד. פרט למקרה אחד או שניים שנשק הופנה ישירות לעבר ראשו של אדם, לא צפינו בשום התנהגות בלתי הולמת.  המפקדים דאגו לכך שחיילים ישתו רחוק מעין העומדים בתור, ולא ראינו אף מעשן. גם הפניה אל המאוכזבים ובעיקר המאוכזבות לא הייתה בוטה – אם כי קשה לתאר את גודל האכזבה של הנותרים מאחור ואת הכעס העצור שהופנה גם כלפינו עקב חוסר היכולת שלנו לשנות את ההוראות.

הרבה מאד צלמים ועיתונאים נוכחו במקום ואלו מתוכם שהיו במקום גם בשנים קודמות ציינו את השיפור העצום במצב השנה.

עזבנו בשעה 11:30 כאשר הלחץ המסיבי הסתיים.