עזון עתמה, יום א' 3.8.08, בוקר

צופות: 
עדנה ל. ודיצה . – מדווחת.
03/08/2008
|
בוקר

5.40 לא ניתן לנו לעבור את השער לעזון עתמה. מפקד המחסום, סמ"ר א., לא שועה לטענותינו שתמיד אנו עוברות אותו. זו פקודה שקיבל.

אנשים רבים בתור, כמאתיים, אולי יותר. טוענים שממתינים מ-4.00 במחסום.

כ-50 מכוניות , וממשיכות להגיע מכוניות נוספות.

המפקד בודק לבדו גם את המכוניות בכניסה לכפר, גם את הרכבים שיוצאים לשטחים וגם את הולכי הרגל - מועטים אמנם- שפניהם לשטחים. ובהמשך, גם קבוצה גדולה של פועלים בעלי אישור שממתינים בצד התור הרגיל. הוא לא מגלה אנושיות יתרה כלפי הפלשתינאים, וכשאנו טוענות על התורים הארוכים וזמן השהייה הממושך של האנשים והרכבים, הוא מגיב ואומר שהוא עושה את העבודה כמו שצריך. מאידך, הוא באמת עובד ללא לאות, ובהמשך מאיץ את יציאת הרכבים בכך שבודק אותם בדיקה שטחית בלבד ומהירה. אלא שזה פשוט לא אפשרי שחייל אחד ימלא את כל המשימות שעליו למלא.

6.15 מבוגר עם בנו בן ה-9 - לא ניתן לילד להכנס לעזון עתמה כיוון שאין אתו ת. לידה. מסמך שמראה האב שבו כתוב בברור שהילד הוא בנו לא משכנע את המפקד, גם התערבותנו אינה מועילה. האב מתעקש והמפקד מאיים בהשבתת המחסום ובאמת מתחיל לסגור את השער. בנקודה זו האב עם בנו עוזבים את המקום.

נהג שדיברנו אתו מספר שהמתין במחסום 40 ד'.

6.50 פועלים שעובדים באלקנה מבקשים שנדבר עם המפקד ע"מ שיעבירם. הם אמורים להיות עד 7.00 באלקנה, לאחר מכן סוגרים שם את השער ואין להם אפשרות להכנס. בקשתנו נענית והם יוצאים.מצב אבסורדי והזוי לחלוטין: אנו מסייעות בידי הפלשתינאים לצאת לבנות את אלקנה. בינתיים, לתור שיצרו העובדים באלקנה מצטרפים רבים, כמה עשרות אנשים בעלי אישור מעבר. המפקד לא ציפה לאנשים כה רבים, ונראה מעט נבוך: לא יודע מה לעשות קודם, אם להעבירם או לחזור לתור הארוך של המכוניות.

6.55 אנו עוזבות את המחסום. בחור שנוסע אתנו במונית מספר שהמתין במחסום מ-4.40