א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, קלקיליה, יום א' 6.7.08, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', סוזאן ל' (מדווחת)
06/07/2008
|
אחה"צ

סיכום

אנו תוהות שמא הביטוי התנ"כי המצוטט לעתים, "לא ירחמו", לא הפך לפקודתו של צבא הכיבוש, כאשר "החיים הזורמים בקלות" הופכים למציאות ההולכת ונעשית קשה, עבור האנשים שחיים בשטחים הפלסטינים הכבושים.

13:55 ג'וברה וא-ראס

אין בעיה להיכנס לכפר. בחנותו של אבו מאהר אנו שואלות על השריפות, שכילו אלפי עצי זית. הוא מראה לנו איפה זה קרה ואנו מנסות לנהוג בדרך העפר זרועה הסלעים. אין אנו מגיעות רחוק, אולם אנו יכולות לראות גבעה, דרומה ומערבה מאתנו, בו רואים רק אדמה מושחרת ועצים ללא עלים. העצים הובערו לפני שבועיים, אולם באזור אחר, קרוב למחסום ההפרדה הובערו העצים לפני שלושה שבועות. העובדה שהשריפות אירעו בשבת מראה על הקבלה להצתה בדרום, ליד חברון; השתוללות של מתנחלים.

שער מס' 753

נמצאים כאן שני חיילים ומ"צ. (שימו לב לתגבור כוח האדם כאן, בהשוואה למצב בשער מס' 1393 - חבלה - שם אמנם היו שלושה חיילים, אולם הבדיקה הייתה אטית למדי, בגלל שחייל יחיד היה צריך לשמור על השער הפתוח בצידו הוא, בזמן שאנשים, מכוניות ועגלות נאלצו לחכות ולחכות - ראו להלן).

א-ראס

חיילי המילואים שבתפקיד מאיישים את שני המוצבים בצומת בחלק מהזמן. הם לוקחים את כל תעודות הזהות וקוראים את מספרי הזהות לחייל, הנמצא במגדל התצפית, כדי שיבדוק אותם במחשב. יש תור של חמש מכוניות ומוניות מכיוון טול כרם. אין בודקים מונית שיש בהן רק נשים,.

14:10 ענבתא

תור כלי הרכב מגיע עד לצומת, ויש בו 35 כלי רכב או יותר, כאשר השמש טופחת ללא רחמים. אותו המצב לגבי התור של כלי רכב הבאים מטול כרם, שם אנו מבחינות בלפחות 25 כלי רכב. בזמן שאנו הולכות לכיוון המחסום, מגיע רכב האמר, ובו משמרת החלפה. הפעם ההחלפה מבוצעת במהירות, אולם אין רחמים מצד החום, וגם לא מצד חיילי המילואים.

כל תעודת זהות נבדקת, תחילה ע"י חייל אחד שמעביר אותו לחברו. ובכן שני זוגות עיניים בוחנות כל תעודה, אולם אין בדיקה מול רשימת מספרי זהות. למי שנוסע במכונית בעלת לוחיות זיהוי צהובות (ישראליות) נבדקת תעודת הזהות הכחולה (הישראלית) באותה צורה. היות ומשמרת זו רק הגיעה עתה, אין החיילים מודעים לתור של כלי הרכב הממתינים- שמגיע עד לצומת עם כביש מס' 55. היות ואין זה רגיל שבודקים תעודות זהות בכניסה לטול כרם, אין התעודות מוכנות בידי הנהגים, והם צריכים להתחיל בחיפוש המסמכים בתוך רכבם. בדיקת המשאיות נעשית במלואה, וההמתנה בחום הכבד נמשכת.  

14:30

אין גם רחמים בכיוון השני, ששם אורך התור של הבאים מטול כרם דומה והתהליך אכזרי כבכיוון השני. מבקשים מכמה מכוניות לעמוד בצד, בזמן שחייל אחד עולה למגדל התצפית, כדי לבדוק מספרי זהות במחשב. החייל השני ממשיך לבדוק מכוניות לבדו (שלא כמו המצב שראינו יותר מאוחר בשער 1393 ששם חייל בודד אינו יכול לעשות דבר מלבד לעמוד בשער). אמבולנס, שהצליח להגיע לראש התור, זוכה כאן לאותו טיפול, כולם חשודים; כולם זוכים באותו טיפול חסר הרחמים. פלסטיני, שמתקדם ברגל מכיוון טול כרם, מתלונן בפנינו על מצבם הקשה של ילדים קטנים, הסובלים מהחום, במכוניות שחייבות לחכות שעה ויותר עד שהן מגיעות לחיילים הבודקים. "האווירה איננה נכונה" הוא מדקלם לנו.

14:40 - המפקד עוזב את עמדת הבדיקה של אלו שבאים מכיוון טול כרם, כדי לומר לנו שאנו מטרידות את החיילים "עומדות להם על הראש", ברמזו שאנו אשמות בתוהו ובוהו השערורייתי הזה. אנו מבהירות לו שהיה אותו המצב כשהגענו לכאן, לפני חצי שעה. כמה מכוניות ומוניות מנסות עכשיו להגיע לראש התור וכמובן שהן נענשות ע"י החייל; הן מצווות לעמוד בצד, גם אם יש בהן ילדים קטנים. הן מחכות עוד קצת.

14:50 - על צידו של מונית משורבטת  "דאפי דאק", אותה דמות אנוכית, נוירוטית ורעבה מהסרטים המצוירים, המאפיין את הזוועות שצפינו בהן בשעה האחרונה. בצומת, יש עוד של תור כלי הרכב, המחכים להגיע לענבתא, בהיקף של עוד 15-20 כלי רכב.

16:55 קלקיליה

יש כאן לא מעט הולכי-רגל, החוזרים מעבודתם ואינם נבדקים כלל. כעשרה כלי רכב מחכים להגיע לקלקיליה ולפחות חמישה-עשר מחכים בכיוון השני. מכוניות בעלי לוחיות רישוי ישראליות (צהובות) נבדקות מול רשימה; הבדיקה איטית, אולם רק מעיפים מבט לתוך הרכב ולעתים אין כלל בדיקה של תעודות הזהות.

תוך עשר הדקות הבאות, כמעט נעלם התור מכיוון קלקיליה, בזמן שאורך התור של הנכנסים לעיר נשאר כשהיה.

17:10 שער 1393 - חבלה

קבוצה גדולה של כ-25-30 גברים, בכל הגילים, מחכה; אין כלי רכב, מלבד כמה עגלות סוסים או חמורים, עמוסות לעייפה. החיילים הגיעו זה עתה (באיחור של עשר דקות). שלושה מהם הם אנשי מילואים וברור שזו משימה חדשה עבורם. נאמר לנו שהרביעית, היושבת ברכב ההאמר, היא הנהגת. שני חיילים ניצבים בשער הפתוח והשלישי, שנכנה אותו "המרצה", מתחיל להרצות לפלסטינים המחכים שעליהם לעמוד בתור; בזמן שהפלסטינים, הרגילים כבר למנהגי הכובש, יודעים היטב מי מחכה בתור, לעתים במשך שעות, עד שהכובש מוצא לנכון לפתוח את השער, כדי שהם יוכלו לשוב הביתה. "לא אתן לכם לעבור, עד שלא תזוזו לאחור" הוא הפזמון החוזר, שנשמע לעתים בזמן שהותנו כאן.

כל תעודת זהות נלקחת ע"י "המרצה", שקורא את מספר תעודת הזהות בקול רם לחייל, העומד לידו, כשבידו לוח כתיבה, בו הוא רושם כל מספר ומספר. הפלסטינים מקו התפר, דוברי עברית רהוטה, מבהירים לחיילים שתהליך זה מיותר ושמספיק להראות את תעודות הזהות ואת אישוריהם לשער ספציפי זה. אנו מאשרות את הדברים, ללא כל תועלת. התהליך המייגע וחסר הרחמים הזה ממשיך בשמש היוקדת, תוך כדי דיבורו המליצי של "המרצה". "המרצה" מתאר לפלסטינים, בנפרד, את מה שהוא קורא ברישיונות שלהם: "זה טוב רק לעוד חודש ימים"; לאחר הוא אומר "זה רק טוב לעוד יום" וכו'. ברור שזה מאיט את התהליך וכמה פלסטינים מביעים את חוסר הסבלנות שלהם ממה שקורה. לאחר עוד הרצאת-מיני, הפעם לגבר המוביל אופניים, החייל המרצה לוחץ לו את היד. כאשר פלסטיני, דובר עברית רהוטה, מתלונן על אורך ההמתנה, דבר שהוא רגיל כנראה לעשות, החייל אומר לחברו לרשום את שמו ואת מספר הזהות שלו. הכול חולני לחלוטין.

17:25 מגיע ג'יפ - אולי עם תגבורת? חס וחלילה! זוג חיילים, הלופתים בחוזקה את כלי הנשק שלהם, מגיעים עם סרן, אותו מברכים שני החיילים במשמרת; הם מפסיקים את בדיקותיהם, כדי לגשת לג'יפ. הפלסטינים מחכים עוד ועוד. כשהסרן ניגש לשער הפתוח, אנו מתלוננות על התהליך, לו אנו עדות. הוא משיב "חסר כוח אדם". אנו שואלות אם אכן נחוץ לרשום כל מספר זהות בלוח הכתיבה, דבר שלא ראינו עד כה: תשובתו, "זה רעיון טוב". אחד הסוסים, שמחכה עם עגלתו ובעלו, פותח בצהלה, כברמז.

יש עכשיו שבעה חיילים בשער מס' 1393: אחת ברכב ההאמר, בוודאי נהנית ממיזוג האוויר; אחד, השומר על השער הפתוח בצידו הרחוק של מחסום ההפרדה, אינו עושה דבר, כל זאת בשדה הראייה של הפלסטינים המחכים לעבור במשאיותיהם ובעגלותיהם; שני החיילים העוסקים בבדיקה במקום התצפית שלנו; והסרן עם שני השומרים שלו, שנראים עצבניים ולופתים את כלי הנשק שלהם. רוב הזמן מחכים המפקד ושומריו ליד הג'יפ, אולם, לעתים, קורא המפקד ל "מרצה" הצידה, כדי לתדרך אותו ולהקריא מה שהוא באוזניו; אולם המצב נשאר כשהיה. אנו מתקשרות למרכז ההומאניטארי, כדי לדווח על מה שקורה בשער מס' 1393.

17:40 - לבסוף, קורא באצבעו ה"מרצה" לשתי עגלות סוס, עמוסות לעייפה; הוא מסובב כל אחת מהן,  תוחב אצבעותיו ומתבונן במטען, בשאלו  "מה יש כאן?"; העגלה האחרונה עוברת בזהירות את מחסום ההפרדה, באופן בלתי הולם, כשבפסגתה מתנודדים להם אבטיח גדול וקרטון של עגבניות, בצורה הנראית מסוכנת.

17:45  - כאשר אנו מתכוננות לעזוב את המקום, אנו שומעות את קולו המתריס של "המרצה", הפונה אל הפלסטינים שנמצאים מעברו השני של מחסום ההפרדה; אנו יודעות שהתהליך כולו יחזור על עצמו באותה דרך, חסרת הרחמים.