עזון עתמה, יום א' 20.7.08, בוקר

צופות: 
, ע. היילבורן, עדנה קנטי (רושמת)
20/07/2008
|
בוקר

 

בחמש ורבע בחושך היגענו למחסום האבנים שסוגר את היציאה מכיוון עזון עתמה לכיוון כביש שערי תקווה אלקנה.
בשבוע שעבר חיכינו כעשרים דקות עד שמצאנו בשעה מוקדמת כל כך "מונית" שתיקח אותנו למחסום.

הפעם, בזכות הגר שתבורך, הכרנו את דרך הכניסה המשובשת לכפר. נכנסנו דרכה. כשהגענו למחסום היה חושך בחוץ וחושך בעיניים מאורך התור שהשתרך עד הכביש לבית אמין.

הגענו בחמש ורבע. בשש ורבע כבר התור היה כמעט ריק. גם העומדים בתור וגם נהגי המוניות המאולתרות סיפרו על תורים של שעות בכל יום ראשון שבו אנחנו לא נמצאות. האווירה האלימה היתה כל הזמן באוויר. אין ספק שהנוכחות שלנו מיתנה אותה מאוד מאוד.

החיילים קיבלו אותנו כאילו ראו את האמא האובדת שלהם. חיוכים כאורך הגדר. בגלל החיוכים האלה העזנו לשאול למה שלא יפתחו מסלול בדיקה מהיר . ע, המפקד אמר שזה בדיוק מה שהוא עמד לעשות. ניגש לתור הארוך והודיע שהוא מתחיל להעביר מהצד ואם מישהו יעז לרדת מהמדרכה או לעשות בעיות, הוא מפסיק את הבדיקה. ברור שהיה בלגן, ברור שהוא הפסיק את הבדיקה. לא ברור אבל אחרי עונש של כחמש דקות הוא חידש את הבדיקה כשהוא חמוש בחיילת חייכנית שעזרה לו.

העומדים בתור הבדיקה למ"מ צדיקים הסתכלו בעיניים כלות באלה שעוברים אצל ע. במהירות. הם התחילו לחמוק אחד אחד מהתור הארוך שעובר דרך המגנומטר ולעבור לתור הבדיקה אצל ע.. מפעם לפעם הוא צעק שיסתדרו ושהם מפריעים את תנועת המכוניות.

פתאם נשמעה צעקה רמה של חיילת "מה אתם עושים בהמות מסריחות?" הבהמות המסריחות היו הפועלים שצבאו על הקרוסלה ודחפו האחד את השני. המפקד ניגש אליה וביחד הוא איים וביקש מהם לא לשבור את הקרוסלה.

מפעם לפעם יצאה מהבודקה שאחרי הקרוסלות המ"מ צדיקית והודיעה שהיא סוגרת את המחסום עד שכולם יתרחקו מהקרוסלה כי הם שוברים לה אותה.

הפלשתינים שמחו שבאנו. הם אמרו שרק בגללנו פתחו את התור הצדדי שכל כך מזרז את התור.

הלכתי לעמוד ליד החיילת שצעקה "בהמות מסריחות". כשהיא לא צועקת על אנשים היא בלונדינית חמודה מאוד. בייבי פייס סטייל מיכל ינאי צעירה.  קשה להבין שמדובר באותו אדם שלפני עשר דקות היה כל כך תוקפני ומאיים.

תוך כדי שיחה איתה התקבלה שיחה בקשר, ההתנחלויות מבקשות לא לעכב את הפועלים מעץ אפריים ומאלקנה. ע. המפקד ניגש לתור והעביר בזריזות את כל הפועלים הדרושים לעבודות בהתנחלויות.

מאחר וכמעט לא נשארו אנשים בתור עזבנו, לא לפני שנפרדנו לשלום מהחיילים ואפילו העזנו לשבח את המפקד על ההשתדלות שלו בלהעביר אנשים כמה שיותר מהר.