א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום ה' 19.6.08, אחה"צ

צופות: 
סמדר ה. אטיקה ד. דיב ל.
19/06/2008
|
אחה"צ

קלקיליה   2.24 אחה"צ

התנועה זרמה לתוך קלקיליה והחוצה ללא הפרעה.  נהג מונית ביקש את כרטיס הביקור שלנו. הוא אמר שבבוקר בד"כ הכל בסדר. הבעיות מתחילות כשיש חילופי משמרות מה שעתיד להתרחש עוד רבע שעה. אנחנו לא נשארנו. המשכנו הלאה כי רצינו להגיע לבית איבא. הוא על כל פנים התקשר לקו החם והתלונן, חצי שעה אחר כך.

ענבתא  4.47 אחה"צ

 

כששהינו בבית איבא דיווח לנו אחד מנהגי המוניות, שהגיע  באותו הזמן, ממחסום ענבתא שהיה עליו לחכות שעה וחצי בתור מטול כרם. הכניסה לטול כרם גם כן הייתה קשה. זה היה  בשעה -  4 אחה"צ. כשהגענו לענבתא שלושת רבעי שעה מאוחר יותר שמענו מנהג  מונית אחר, שעד שהגענו התנועה הייתה קשה. התנועה התארכה מהמחסום ועד אחרי ההצטלבות, מרחק של  300 מ' משם. לעומת זאת התנועה עכשיו השתפרה והתור נעשה קטן יותר.

התכוונו להישאר שם זמן מה אבל אז הבחנו באשה מכחול לבן  (ארגון נשים ימני המתחזה לתמוך בחיילים, מביא להם ממתקים ועוגות אבל מאכיל אותם באינפורמציה שקרית על ווטש.  לאור העימותים הרבים הקודמים שכבר היו לנו איתם  התעקשתי שנעזוב את המקום. חשבתי שאף אחד לא ירוויח מכך שנתעמת איתם פעם נוספת ללא שום תועלת.

בדרך לג'וברה ראינו מהכביש הראשי כביש 557) טור ארוך של מכוניות שהוביל למחסום א-ראס מכיוון טול כרם

ג'וברה  3.15 אחה"צ

בג'וברה היינו חייבים לבקש את המפקד הממונה לפתוח לנו את השער לכפר. כשהגענו ל"שער הילדים" בצד השני של הכפר פגשנו בקבוצה חדשה של חיילי מילואים ששעתיים קודם לכן התחילה את המשמרת שלה באותו איזור. לפי דבריהם על כל ישראלי שעובר במקום להצטייד באישור כניסה בכתב. ניסינו להסביר שהארגון של נשות ווטש מגיע לכאן פעמיים ביום ויש לנו אישור להכנס.

אבל הם רצו לבדוק את העניין עם "הממונים מעליהם" בינתיים הם חייבו אותנו לסגת חזרה ולחכות ליד השער מהצד של ג'וברה.

המשכנו לחכות. זה היה  כמו קטע מהסרטים. במחנה הקטן הזה באמצע הלא כלום, במקום שהוא חיוני עבור תושבי ג'וברה בלבד אפשר היה לראות:

 ג'יפ צבאי,  6 -7 חיילים,  נשות מחסום ווטש שמחכות לאישור מעבר ל: א-ראס,  האישה מכחול לבן שעוברת תחקיר על כך שבחרה להגיע לשם מהדרך המאובטחת בזמן שחילקה מהעוגות שלה לחיילים,  נהג פלסטינאי עם נוסע בדרכם לג'וברה,  אלה נצטוו לחכות בצד  עד סיום בדיקת תעודות הזהות שלהם,  שתי מכוניות וטרקטור שחיכו לעזוב את ג'וברה לכיוון א ראס,  וכ: -  10 הולכי רגל פלסטינאים  שחזרו מעבודה בישראל ועמדו בשורה  מסודרת וישרה כסרגל אחד מאחורי השני.

 כל זה נראה למעלה מיכולת ההתמודדות  של החיילים במקום.

בעוד אנחנו מחכים לאישור מעבר, הותר לאישה מכחול לבן לעבור לא-ראס כדי להמשיך לחלק את העוגות שלה. חצי שעה אחר כך התקבל האישור גם עבורנו. הרגשנו ברי מזל כאשר ראינו את האישה עם העוגות בדרך חזרה בעוד אנחנו עדיין לא הגענו למחסום. אולם ברגע שהבחינה בנו וגם הבינה מי אנחנו מיד הסתובבה על עקבותיה וחזרה לא-ראס. היא ניסתה להתעמת איתנו אבל אנחנו התעלמנו ממנה. למרות זאת היא "נדבקה" אלינו והלכה לכל מקום אליו הלכנו, וגם התחילה לקרוא לעברנו קריאות שונות כמו למשל: "אתם לא יודעים שהאדמה הזאת היא של ישראל לפי החוק הבינלאומי?"

"למה אתם לא נוסעים לאמריקה ואומרים להם שהאדמה שלהם שייכת לאינדיאנים?" "אני מתכוונת ללכת אחריכם ולשבת לכם על הורידים כמו  שאתם עושים לחיילים."

אחר כך היא פונה לחיילים ושואלת אותם: "לא בא לכם להתחיל איתן. יכול להיות לכם כיף.  יש להן לב גדול בעיקר לפלסטינאים. ליהודים זה כבר סיפור אחר."

אחרי  15 דקות כשראינו שהעניינים התחילו לזוז בא-ראס: שהבדיקה מטול כרם ארכה 30 שניות למכונית (כך שב: 6  דקות עברו את המחסום  18 מכוניות)  והתנועה לטול כרם נבדקה במדגם מקרי ולסרוגין - החלטנו לעזוב. כשנפרדנו לשלום מהחיילים המשיכה האישה מכחול לבן לצעוק לעברם: "אל תדברו איתן. אסור לכם לפי החוק לדבר איתן."

(נקודת החסד הקטנה היחידה באותו היום הייתה קיצור ההמתנה של הנוסעים והולכי הרגל שרצו להכנס לג'וברה.

כפי שכבר ציינו לעי"ל נאמר לאנשים לחכות בכניסה לג'וברה כיוון שלא היו להם אשרות כניסה למכונית למרות שהם עצמם היו תושבי ג'וברה. כשחלפנו על פניהם בדרך חזרה לא-ראס, סמדר שהיא דוברת ערביתinfo-icon שאלה אותם למה נאמר להם לחכות ואז שמענו מה הבעייה שלהם. הם ביקשו שנבקש מהחיילים להחזיר את תעודות הזהות כי הם החליטו לעזוב ופשוט לא לחכות יותר במחסום . סמדר העבירה את הבקשה לחיילים, האנשים קיבלו חזרה את התעודות ועזבו את המקום.)