א-ראס, ג'וברה (כפריאת), עזון, ענבתא, יום ה' 5.6.08, אחה"צ

צופות: 
רחל א., דב ל. (מדוחת)
05/06/2008
|
אחה"צ

מחסום הסלעים והעפר בכניסה הראשית לעזון פתוח, ואליבא דזכריה הגר באזור הוא היה פתוח כך בשלושת הימים האחרונים. הוא טוען שלארגון לזכויות האזרח היתה השפעה על הסרת החסימה הזו.

הכפר גבארה נסגר היום בשעה 17:30 מכיון שהיום - לפי מה שאמר החייל האחראי על במחסום הראשי של גבארה - נערך מבצע ללכידת פועלים פלשתיניים ללא אישורי שהיה בישראל. הוא אומר שהמבצע החל בסביבות השעה 17:00 ויכול להמשך כל הלילה. איננו יודעות בודאות אם גם המחסום בצד של א-ראס היה סגור, מכיון שלא נכנסנו משם. קוינו להכנס לא-ראס מגבארה, למרות שכאשר השקפנו על א-ראס מהכביש הראשי (כביש 57) לא ראינו אף אחד מחכה בתור מכיוון טולכרם.

מחוץ לשער בצד ה"ישראלי" חנה ג'יפ משטרתי שתפקידו היה לעצור את כל הפועלים החוזרים מישראל במטרה לבדוק את תעודות הזיהוי וההיתרים שלהם. מכיון שהיו כעשרים פועלים שעמדו סביב הג'יפ, התקרבנו לראות מה קורה. השוטרים אמרו שהאנשים האלה עוכבו מכיון שלא היה להם בדיוק מה שנחוץ בכדי להיות פועל חוקי. "למה הם צריכים לחפש עבודה בישראל", התלונן אחד השוטרים, "מדוע אינם מחפשיםעבודה בכפרים שלהם?". כשניסינו להסביר כיצד חסמי הדרכים הפנימיים בתוך הגדה ערערו את כל המבנה החברתי, כולל את היכולת למצוא עבודה זמינה, טיעוננו לא התקבל. כשהמשכנו לדבר אתם, הבנו שהם אפילו לא יודעים היכן היה הגבול בין ישראל לפלשתין [לא פלא: אין גבול כזה. ד.ת.] ואכן, לשאלה "היכן הגבול" אין תשובה פשוטה במצב הענינים הנוכחי.

בזמן שדברנו עם המשטרה, מכונית ובה שני צעירים ישראלים עצרה בהגיעה למחסום מן הצד הישראלי. הם רצו לדעת אם אנחנו מפריעות לשוטרים בעבודתם. השוטרים אמרו להם להסתלק, אך הם יצאו מהרכב ואחד מהם החל לקלל אותנו נמרצות. "זה בגללכם שהארץ הזו נהרסת", "כל הבעיות במדינה זה בגללכם", "אתן חונקות אותנו", אתן זבל" וכיוצא בזה. ההתקפה הזו נמשכה כחמש דקות. זו היתה סיטואיציה קשה מאד. לא ענינו להם, ולבסוף הם חזרו למכוניתם והמשיכו לצעוק לעברנו בעודם מתרחקים בנסיעה. הפועלים הפלשתינים והשוטרים שתקו. למרבה המזל הם לא פגעו בנו פיסית. כשהחלטנו לעזוב, אחד השוטרים אמר לנו שהוא מרגיש בדיוק את מה שהם מרגישים כלפינו.

נושא העובדים הבלתי חוקיים הוא נושא סבוך. יש מעט מאד מקומות עבודה בשטחים ואנשים חייבים להתפרנס. למרות העובדה שתהליך קבלת רשיון עבודה בישראל הוא תהליך קשה, פלשתינים רבים מנסים להשיג רשיון כזה. אדם שהתמזל מזלו להשיג רשיון כזה עדיין אינו רשאי ללון בישראל באופן חוקי: הרשיון תקף לשעות היום בלבד. אולם אם פועל נוסע הלוך ושוב כל יום, מחיר הנסיעות הופך לנטל עצום, וההמתנה בנקודות הביקורת גורמת לעתים קרובות לאיחור לעבודה: החיסורים מנוכים ממשכורותיהם במקרה הטוב, ולעתים ולעתים קרובות הם פשוט מאבדים את משרותיהם. לכן, רבים נשארים ללון בישראל מראשון עד חמישי, באופן בלתי חוקי. בכל רגע הם נמצאים בסכנה שיתפסו, יכלאו ויאבדו את אישור השהיה שלהם. הם לנים בכל מיני מקומות מסתור ומחבוא במטרה להמנע מלהתפס. בדרך כלל אין שם שרותים או מקלחת מסודרים. אולם הצורך לתמוך במשפחותיהם גובר על כל הבעיות הללו. כמה עסקים ישראליים הפכו תלויים בעובדים פלשתינים חוקיים ובלתי חוקיים למילוי משרות שישראלים לא רוצים למלא, או לא מוכנים למלא בעבור השכר שמוצע לפלשתינים.

17:00, ענבתא

כשנכנסנו לנקודת הביקורת, שנים מן החיילים עזבו לכיוון שכם. נראה שהם באו לבדוק איזו תנועה שהם שראו בשדה, מאחורי אזור חניית המוניות. רועה עבר עם עדרו. במהלך חמש הדקות שהחיילים לא היו במחסום, תנועת כלי הרכב לטולכרם המשיכה לעבור, אך התנועה מטולכרם נעצרה וכ- 20 כלי רכב המתינו בתור. בשעה 17:08 שני החיילים חזרו והחלו לבדוק את התנועה מטולכרם. לקח להם שבע דקות בערך לבדוק את עשרים המכוניות שהמתינו במחסום. כלי רכב נוספים הצטרפו לתור, שכעת החל לזוז. לא נבדקו תעודות זיהוי. באותו רגע, הם רק עצרו את הרכב והעיפו מבט חטוף בתוכו, מה שלקח כ- 15 שניות לכל כלי רכב.