תרקומיא, יום א' 25.5.08, בוקר

צופות: 
איימי ק., אביבה ו. (מדווחת)
25/05/2008
|
בוקר

זאת הייתה הפעם הראשונה של איימי כצופה במחסום ווטש בתרקומיא, ועבורי הפעם הראשונה שלי בטרמינל החדש מאז שפתחו אותו. רציתי להראות לה את המחסום הישן, אך נותרו אך ורק שלדים של בנינים ואדמה בערמות משוטחות שרמזו על תורים לבדיקות שנערכו שם.

בדרכנו לשם צפינו בכשמונה טרנזיטים שחלפו על פנינו לתוך ישראל. הרגשתי לא שייכת בפעם הראשונה מזה ארבע שנים בהגיענו למקום, למרות ההתכוננות הנפשית שערכתי לקראת פתיחת הטרמינל המפלצתי. היה לי קשה להחליט היכן לעמוד, איך האנשים יעברו או איפה נעמוד אנחנו.

קשה לראות את התחלת התור, ולמתנחלים בכלל דבש. הם לא עוברים באזור הטרמינל. אחרי הכיכר ישנו שלט המציין 25 שנה למועצה אזורית הר חברון, והשלט עם הפרח והמסר של "דו קיום" נעלם מהאופק.

האזור חשוך בשעה 4:30 בבוקר וכאשר אנחנו מתקרבות, אנחנו רואות כמה תורים המובילים למבנה עם קורת גג אטום. פלסטיני לבוש אפוד זוהר עומד על כסא ומסמן לאנשים לעמוד בשני תורים. הם אכן עושים כן, אך בכניסה מאוד צפוף וקשה לעמוד שם. אני עומדת על הכסא שלו בניסיון לראות את המתרחש בפנים. אני רואה גברים רבים, כולם בשנות ה30 ומעלה, נשואים ואבות (אחרת לא מאשרים לעבוד בישראל), עומדים בתורים מתפתלים. מאוד צפוף, והגברים שעוברים את הבדיקה הראשונה רצים לשלב הבא, וגם שם עומדים לפני שעריםinfo-icon מסתובבים. 

כאשר אנחנו שואלות שאלות, ומקבלות חוות דעת על הטרמינל החדש, שני גברים שעברו את כל התהליך נפלטים הביתה. הם לא ממש יודעים למה, אבל מסבירים כנראה טביעות האצבעות לא התקבלו, או שהכרטיס המגנטי לא בתוקף.

בצד השני של הטרמינל אנו צופות בכלבנים עם הכלבים הבודקים את כלי הרכב מלמעלה למטה, בפנים ומתחת. בצד השני הגברים מחכים לרכבים ע"מ להמשיך את הדרך, ובתקווה להגיע בזמן לעבודה.
יום ראשון היום, וזהו היום הקשה בשבוע כיוון שהרבה פועלים נשארים ולנים בישראל במשך השבוע. בשאר השבוע אין עומס. סיפרו לנו עוד שהצוותים בטרמינל אדיבים, מנומסים ויעילים. הבעיה היחידה לדעתם היא שבימי ראשון לא פותחים את כל העמדות. אם האנשים בתור רואים שעד שעה מסוימת אין סיכוי להגיע להסעה בזמן, הם פשוט חוזרים הביתה.

חילקנו כרטיסי ביקור של מחסום ווטש והנפנו בגאווה את דגלי הארגון.

בשלב מסוים שתינו הרמנו את ראשנו וראנו שהאזור מואר כולו. לא שמנו לב לזריחה.

קשה לעמוד על מספר האנשים העוברים בימי ראשון (כנראה כ- 2,000) והזמן שאורכת הבדיקה הביטחונית, אך לפי הדיווחים של האנשים, המעבר עד שמגיעים להסעות בצד השני אורך בימי ראשון כשעתיים.