בית איבא, יום ג' 6.5.08, אחה"צ

צופות: 
יעל ס., זהבה ג., עמית י. (מדווחת)
06/05/2008
|
אחה"צ

15:20, במכולת מספר ק"מ לפני מחסום בית איבא

אנו עוצרות במכולת לשוחח עם הבעל בית ולקנות כמה דברים. שואלות אותו לגבי דלילות התנועה היום באזור. הוא מסביר שלפני כשבוע הוסר מחסום מצפון לשכם ליד עצירא-אשמלייה, אז רבים מעדיפים לנסוע דרך שם; זו הדרך הקצרה בין שכם לג'נין, וגם אלו שלא נוסעים לג'נין נוטים להעדיף את הכביש שזה אתה נפתח מחדש על הנסיעה דרך מחסומי בית איבא וענבתא. ביום-יומיים הראשונים, הוא מסביר, הסירו את החסם הקבוע על הכביש והתנועה הייתה חופשית לגמרי; עכשיו יש נוכחות חיילים, אבל הם בד"כ לא עוצרים ובודקים מכוניות. 

16:00, בית איבא

גם כאן אכן התנועה דלילה מאוד. יש עוברים לכל הכיוונים כל הזמן, גם ברגל וגם במכוניות, אבל אין תורים.

מילואימניקים עדיין מוצבים כאן, אבל חדשים. כשאנו שואלות את המפקד על דלילות התנועה גם הוא מספר על הסרת המחסום בעצירא-אשמלייה.

הרוטינה הקבועה כאן, רק בלי תורים, בלי זולגים, וכל גם בלי "מסיבות ג'ורהinfo-icon" (כשמספר גדול של בחורים צעירים מעוכביםinfo-icon לסדרת חינוך אחרי שנתפסו במשחק התופסת המקומי הקרוי "זליגה"). מדי פעם יש "בינגו" שמעוקב, נבדק, ומשוחרר היום אחרי כמה דקות.

רק דבר אחד שלא ידענו קודם מתברר לנו כאן היום: מזה מספר שבועות מחסום בית איבא פתוח עד 23:00 – תוספת רשמית של מספר שעות המעבר כאן.

17:00

אנו עוזבות את המחסום. בעודנו מתארגנות לצאת לדרכנו, המפקד אומר לי "את יודעת, אתן מתעסקות בדברים הלא נכונים; גם אם משהו מעוכב כמה דקות בטעות, זה שווה את הביטחון שזה נותן בישראל." כבר עייפתי מהוויכוח ה"ביטחוני" אז אני עונה בטעון הזכויות. "אני מאמינה שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכות ללכת לעבודתו, לימודיו, ביתו בלי שיצטרך לעבור 3-4 מחסומים, בלי שהרוטינה היומית תופרע שוב ושוב על ידי בדיקות של זהותו ומיטלטליו." אין לו תשובה מוכנה לטעון הזכויות, והוא לא מאלה שעונים אוטומטית עם הרעיון הראשון – טיפשי ככל שיהיה – שעולה להם. סביר שיכין תשובה לקראת משמרת מחסום ווטש הבאה שתגיע לבית איבא; ובינתיים אנו מאחלים שלום בחיוך וכל אחד פונה לדרכו.