עופר - הארכת מעצר, יידוי אבנים

צופות: 
תמר גולדשמיד, איה קניוק, ניצה אמינוב (מדווחת)
06/04/2016
|
בוקר

 

קטינים בהארכות מעצר

 

בקרוון הקרוי אולם 7 מתקיימות הארכות מעצר.

בפני השופט סא"ל מאיר לחן הובאו רביעיות רביעיות של בני נוער (כמספר המקומות על הספסל), נגררים עם האזיקים על הרגליים והידיים. באולם מורידים אזיקי הידיים. לכולם זהו המפגש הראשון עם עורך הדין שמייצג אותם. בתוך כל הרעש והמהומה, עורכי הדין מנסים לקבל אינפורמציה מהעצורים. התובע וחוקרי המשטרה שנכחו במקום ביקשו הארכות מעצר, בדרך כלל של שמונה ימים, והשופט מאשר את בקשתם.

לחלק מהעצורים הגיעו בני משפחה, ומבחינת שני הצדדים זה החלק החשוב ב"דיון" המשפטי. כמעט תמיד זו הפעם הראשונה בה הם נפגשים אחרי המעצר.

בבקשת הארכת המעצר של אחד הנערים אמר התובע: לא רק שהוא זרק אבנים הוא גם סינוור. מסתבר שלאותו נער היה גם עט לייזר קטן ואיתו הוא סינוור מכוניות. התובע אמר שהוא לא יודע מה הסעיף המדויק, אבל ברור שזה נכלל בכותרתסיכון חיי אדם.

על פי מקורות שונים יש כיום יותר מארבע מאות קטינים בבתי הכלא הישראליים וביניהם 16 קטינות.

 

בחצר פגשנו ודיברנו עם אבא ואח של קטינה - בת דוד של אחד משני הנרצחים הפלסטינים האחרונים בחברון. היא עצורה כבר כמעט שבועיים, ועו"ד איסמאעיל טוויל סיפר לנו בשמחה רבה שהוא השיג עבורה עסקה מצוינת - שלושה חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 2,000 ₪. ודאי עסקה מצוינת - הלוא היו יכולים לירות בה.

 

אחרי ההפסקה בני המשפחה הממתינים כבר נראים יגעים ומותשים. אי אפשר להפסיק לשמוע עוד ועוד את האמהות שמספרות על הבנים שבכלא, ולחלק מהן יש יותר מבן אחד שכלוא. הסיפורים הם על הפשיטות הליליות, על הפחדת הילדים הקטנים, על ההרס שנגרם ועל עוד אישור עבודה בישראל שנלקח מיד עם מעצר בן המשפחה.

וכמו תמיד, יש גם אב אחד שהגיע מוקדם בבוקר, ועד השעה ארבע אחה"צ לא ידע אם יתקיים דיון ואם הביאו את הבן. הלוא הזמן של הפלסטינים לא נחשב ובוודאי שלא האכזבה מכך שלא יראה את הבן.

 

בכל השיחות אנו עדות לתחושת חוסר האונים מול המערכת השרירותית והבלתי נתפסת, ובכל השיחות אנו גם זוכות למילות הערכה על היותנו שם, על ההקשבה ועל הסולידריות.