בית איבא, יום ג' 1.4.08, בוקר

צופות: 
נוגה ק', רות כ' (מדווחת)
01/04/2008
|
בוקר

 מחסום בית איבא 8:30-7:00

 בדרך למחסום, תור ארוך של עובדים  ורכבים בשער אליהו. 
 בבית איבא -תנועה ערה של הולכי רגל בכניסה וביציאה משכם. מפקד המחסום מורה
 בידו, תור ימין ללא בדיקה, תור שמאלי לנבדקים.  גם תור הנבדקים זורם במהירות
 יחסית. מפקד המחסום מברר מי אנחנו ומבקש שנעמוד לידו כדי שיוכל להגן עלינו,
 אנחנו מתחמקות באלגנטיות ומתקדמות לעמדת הבדיקה. למרות התור הארוך ביציאה משכם
 כמות הצפצופים ירדה, רוב הפלסטינים למדו להסיר חגורות והזרימה יעילה יותר.
 המפקד שוב חושש לשלומנו ומבקש שנצמד לקיר.
 נוגה מצלמת והחיילים מעירים לה, המפקד מברר ומסתבר להם שאכן מותר לנו לצלם. בכל
 זאת  החיילים מבקשים שלא תצלם אותם ונענים בחיוב. החיילים חיילי מילואים, אחד
 מהם פונה אלינו בבקשה להתרחק כ-50 מטר מהמחסום- אתן מפריעות לעבודה. אני מתעקשת
 ואומרת לו שקיבלנו אישור מהמפקד.  הוא פונה למפקד, לאחר מספר דקות של דיונים עם
 המפקד, המפקד פונה אלי בבקשה שנתרחק 30 מטר אחורה, זזתי מספר צעדים אחורה כדי
 לא להיכנס לעימות ובכל זאת כדי שאוכל לצפות במתרחש. שוב המילואימניק מתעמת עם
 המפקד  שצריך להזיז אותנו יותר אחורה.  המפקד לא רוצה לריב אתו ומתחיל למדוד
 צעדים , מעט מגוחך. כשמבקש ממני לזוז עוד אני מבהירה שעלי להיות בטווח ראיה
 סביר ושאסור לו לתת לחיל לנהל אותו. המפקד מסביר שכדאי שנתרכז בחיילי הסדיר
 השחוקים הם המילואימניקים לגמרי בסדר לא באו להציק לאף אחד ואין טעם לבדוק אותם.
 במחסום הרכבים תור קצר יחסית: 4 רכבים לכל היותר לאורך המשמרת. הכלבנית משתתפת
 בבדיקות, כולל אוטובוס ריק, כשחושדת בנוגה שצילמה , פונה לבדוק את הצילומים.
 לטענתה זה סוד צבאי, היא נרגעת רק כאשר היא רואה שאכן אינה נראית בצילומים.