גיוס מפלילים מקרב אוכלוסיה הנתונה בכיבוש הוא אמצעי עתיק, בדוק ויעיל כדי לשלוט בה. בפעולה זו הכובש משיג שתי מטרות: 1) הרחבת מעגל העבריינים בחברה הנשלטת, חלקם כלואים וחלקם (הגדול) משוחררים אך מאוימים ומוכתמים על ידי הרישום הפלילי, שכולל מאסר על תנאי משמעותי; 2) זריעת אנדרלמוסיה, פחד ופירוד הרסני במעגלי החברה השונים, כגון המשפחה, השכונה, הכפר וכיו"ב. השימוש בילדים כמפלילים כמוהו כגיוס ילדים לצבא. המערכת הישראלית מוסיפה פה חטא על פשע, שאותו זרקור זה מנסה לחשוף ולהתריע מפניו.

מאז כיבוש הגדה המערבית בשנת 1967, קטינים פלסטינים נשפטים בבתי משפט צבאיים. רק לאחרונה הוצא צו, שהורה על הקמת בית משפט צבאי לנוער וקבע הוראות חדשות הנוגעות להעמדה לדין של קטינים בבית משפט זה. זהו טיפול קוסמטי, שממשיך למנוע מהם את אותן הגנות מיוחדות שמקבלים ילדי ישראל, לרבות אלה המתגוררים בגדה המערבית.
ישראל אשררה בשנת 1991 את האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד, לפיה: ילד פירושו כל יצור אנוש מתחת לגיל 18. בעיני המערכת הישראלית הילד הפלסטיני - ואני מעדיפה לכנותו כאן ילד ולא קטין - הוא כנראה יצור על אנושי, אולי סופרמן, מפני שלפי התחיקה הביטחונית הישראלית הוא מגיע לבגרות כבר בגיל 16. מדובר בהפרת אמנה בינלאומית, בעוול מתמשך ובאפליה גזענית.

משפטי  בילעין חושפים את השיטה במלוא אכזריותה וקלונה. מערכת הביטחון אנסה ארבעה ילדים מהכפר להיות מפלילים, בניסיונה העיקש לשבור את המאבק הלא אלים נגד הגדר. הילדים נעצרו ראשונים, הפלילו עשרות מבני כפרם והביאו למעצרם. מנהיגי המאבק מנהלים משפטים, שבזכותם מתאפשרת הצצה נדירה אל תוך חדרי החקירות אשר בהם נחקרו הילדים, שכן גם הילדים המפלילים וגם חוקריהם מופיעים במשפטים אלה כעדים.

מתוך דוחות מתצפיות בבתי המשפט הצבאיים

1.
מפלילים "אסטרטגים" של כפר שלם, בילעין. פרוטוקול עדותו של חליל יאסין, בן17, אחד מארבעת הנערים המפלילים, הוא מסמך נדיר הפותח צוהר לחדר החקירות של השב"כ ולדרכי החקירה. חליל הוא אנאלפבית שלא היה מסוגל לקרוא את ההודאה עליה חתם בטביעת אצבע. הדוח המלא כאן

2.
הילד המפליל פוחד להעיד בביהמ"ש. כמו חיה הוא נמלט, מסתתר עד ש"פלוגת המחץ" (לשון התביעה) של הצבא מופעלת כדי לעצרו ולהביאו לעדות. כשהעד אינו מופיע, הדיון נדחה ותקופת מעצרו של הנאשם (מקרה זה עבדאללה אבו רחמה) מתארכת. ועוד מהדוח הבא :"לישיבה של היום "זומנו" שני עדי תביעה קטינים מבילעין, שכדי להבטיח את הופעתם בביהמ"ש למתן עדות מפלילה, נחטפו באמצע הלילה שמונה ימים קודם לכן." הדוח המלא כאן

 3.
על דוכן העדים הופך הילד המפליל במהרה לעד עוין. הוא  מכחיש וסותר את הודאתו שלו ואת עדויותיו במשפטים האחרים המתנהלים נגד מופלליו. הוא מסתבך בשקרים, כשהוא ניצב מול שכנו או אולי קרוב משפחתו שאותו הפליל, שעתה יושב אזוק ובמדי אסיר, מביט בו ומאזין לעדותו.  הדוח המלא כאן

4.
אין מוקדם ומאוחר או הפללה מאוחרת:
חבר הפליל חבר על אירוע שהתרחש שש שנים מוקדם יותר. הם היו ילדים "וזה לא היה נפלא" כלל, כי הם צמחו בפאתי מחסום קלנדיה והשתתפו באחד ממאות העימותים עם הצבא, שהביאם עד הלום. הדוח המלא כאן

5.
הפללות ההדדיות של ילדים:
"לראשונה שמעתי שופטת שהתייחסה להפללות ההדדיות של ילדים כאילו גילתה לראשונה את התופעה. ארבעת הנערים שלפניה שמיוצגים כולם על ידי אותו עו"ד, מוחמד מחמוד, העידו זה כנגד זה. השופטת ראתה פסול בכך שהם מיוצגים בידי סנגור אחד ודרשה ייצוג נפרד לכל אחד מהנאשמים. נקבעו מועדים לדיון בו ייוצג כל נער בידי סנגור נפרד."  הדוח המלא כאן  

7.
כולם הפלילו את כולם:
"התובע נעזר בטיעוניו בעדותם של עדי תביעה [נערים] מפלילים. מדבריו ניתן להבין שלמעשה כולם הפלילו את כולם, כשסיפרו בחקירתם איך השתתפו בשלושה אירועים בעת הפגנות ושהשליכו, לכאורה, בקבוקי תבערה ואבנים לעבר ג'יפים צבאיים. הסנגור טוען כנגד הראיות שחקירת הנערים נעשתה בידי חוקר שאינו חוקר נוער, כלומר, אינו מוסמך לחקור קטינים, ובוודאי לא בשעות 02:00 ו 04:00 בבוקר. לטענתו, ההודאות לא נגבו מפיהם של הקטינים, שאמרו לו שאינם מודים במיוחס להם. ועוד טוען שאף אחד מהורי הקטינים לא הורשה להיות נוכח בחקירה על אף שהיו גם הם בתחנת המשטרה במעלה אדומים. מכל הטעמים הנ"ל הוא מבקש להורות על פסילת ההודאות ועל שחרור הקטינים." הדוח המלא כאן

8.
השב"כ מנצל מחלתו של ילד והופכו למפליל ?
"הנער, בן 17, נעצר בשעה 2:30 בלילה... הנער אינו בריא... מדצמבר 2009 הנער מגיש בקשות לאישורי כניסה לירושלים כדי לקבל טיפול רפואי בבית החולים מקאסד אבל עדיין לא קיבל אותם. בפברואר 2010 הוא קיבל את הטיפול האחרון.  במשרד עלום אי שם  נרשמה נקודה חלשה - בקשת אישורים לכניסה לבית חולים ומישהו שאפשר ללחוץ עליו." הדוח המלא כאן

--------------------------------------------------------------
כתבה: עפרה בן ארצי
צילום: חוה ברפמן