טעות בכתובת

איני מבינה מדוע הסופרים הישראלים פונים דווקא אל האיש השובת רעב, סאמר עיסאווי, כדי שיחדל משביתתו. מדוע אינם פונים אל ראש הממשלה, אל שרי הממשלה, אל חברי הקואליציה התומכים בממשלה, ומבקשים מהם ”שימנעו את הטרגדיה”? מדוע הסופרים אינם פונים אל כל הללו כדי שיתירו לאיש לשוב אל כפרו וביתו (במקום זאת ממשיכות רשויות הצבא להציע לו גירוש לעזה או ”לארץ אירופית“)? האם הם חושבים, שיש סיכוי רב יותר שהאיש הגוסס ייענה מאשר ממשלת ישראל וצבאה?

אולי קל יותר להתנאות בפנייה נרגשת אל האיש הגוסס מאשר לפנות אל ממשלתם של הסופרים, מאשר לנקוט אמירה פוליטית ברורה וחדה על טיבו של השלטון הקולוניאלי הישראלי, שיטותיו ואמצעיו, ולפיכך גם על גורלו הנחרץ מראש של מי שמנסה להתנגד להם בגופו שלו?

ד”ר סנאית גיסיס, תל אביב