ומי יילחם ברוע?

ומי יתכתש עם העוול?

ומי ירחיק את הכיעור?

ומי יעשה שלא תהיינה עוד מלחמות מיותרות -

מי יעשה שלא יימשך שלטון של רשע ואגואיזם לאומי חרש, עיוור וחרב בידיו?

דרום הר חברון הוא איזור כפרי והררי משופע במערות, הנמצא דרומית מזרחית לעיירה יטא ומשתרע עד לאיזור בית ג’וברין. פרט לתושבי יטא, ומספר מועט של כפרים, קיימת אוכלוסיה של כמה אלפי אנשים המתגוררת בישובים קטנים בני 4-5 משפחות. התושבים החלו להתיישב בשטחים שמחוץ לכפרים בשנות השלושים של המאה ה – 19, והתגוררו במערות, אוהלים וסוכות. עד היום הם מקיימים אורח חיים מסורתי ופרנסתם מבוססת על חקלאות ורעיית צאן. עדויות על מגורי מערות באזור זה הן מהמאות הראשונות לספירה.

עד מלחמת 1948 עיבדו החקלאים שטחים שהתפרשו עד לאזור ערד. בעקבות המלחמה איבדו חלק ניכר מאדמותיהם שנותרו מעבר לגבול, בצד הישראלי. לאחר מלחמת 1967 והכיבוש הישראלי הוקמו באיזור מחנות צבאיים, הוכרזו שטחי אש ושמורות טבע, ושטח האדמות צומצם עוד יותר.

בראשית שנות ה – 1980 החלה ממשלת ישראל להקים באיזור התנחלויות, כשחלק ניכר מהן הוקמו תוך ניסיון ליצור רצף טריטוריאלי מצפון לקו הירוק. ההתנחלויות הוקמו על אדמה פלסטינית, ובמקביל להקמתן הוכרזו אדמות האיזור כולו כאדמות מדינה.

במהלך השנים ביצעו הרשויות מספר נסיונות גירוש אקראיים. בד"כ התושבים חזרו לאדמותיהם לאחר הגירוש והורשו להשאר בהן. אולם, הוטלו עליהם תנאים מגבילים שהקשו, ומקשים עד היום את החיים באיזור (למשל: איסור על בניית מבני קבע, איסור על רעייה ועיבוד אדמות בחלק מהאיזורים בתקופות שונות של השנה).

עם פיתוחו של אתר תיירות בח’ירבת סוסיה בסוף שנות ה- 1980 (בית כנסת קדום)

גורשו עשרות משפחות שגרו במערות בסביבתו.

במחצית השניה של שנות ה- 1990 התפתחה באיזור צורה חדשה של התנחלות – חוות רועים של מתנחלים בודדים. תופעה זו גרמה להגברת המתח בין המתנחלים לתושבים המקוריים, הפלסטינים, והביאה להתנכלויות חוזרות ונשנות של תושבי החוות כלפי הפלסטינים. במקביל נמשכו הריסות מבנים והשחתות יבול מצד גורמי הביטחון.

מצב ענינים זה נמשך עד היום ואפילו ביתר שאת .

הצומוד של תושבי האזור הפלסטיני מרגיז כנראה מאוד את הרשויות . כלומר את צה"ל ואת המתנחלים. הלא איך אפשר יהיה לגרש פלסטינים מאדמתם אם הם בונים בית ספר ?

בתחילה לא הייתה להם ברירה – הם באו למקום וראו שבית הספר נמצא באזור C שבשליטה בלעדית של ישראל אבל רק במרחק של 100 מטר מאזור B -אזור שבשליטה משותפת של ישראל והרשות הפלסטינית.

הבניה הרגיזה את המנהל האזרחי הפלסטינים " גונבים " 100 מטר מאזור C ?

חוצפה יש לפלסטינים האלה….מוכרחים להביא להם צווי הריסה .

בבית הספר לומדים ילדי המקום .הבנים עד עתה למדו ביאטא ונשארו אצל קרוביהם במשך שנת הלימודים, הבנות לא למדו כלל .

מבנה בית הספר הוא בן 4 כיתות ויש בו 4 מורים מתושבי המקום . בחוץ הקימו שירותים, סללו דרך , נטעו עצים.

הפלסטינים לא מתייאשים על גג בית הספר הם מקימים מערכת סולארית לחמם את המים

ב 15 לדצמבר יידון בבית המשפט בקשתם לביטול צווי ההריסה -טיפול משפטי עולה כסף, הרבה כסף,,,,

כך פועל הצדק הישראלי….. לכו לראות את הסרט " שלטון החוק" ותוכלו לדעת אם יש להם בכלל סיכוי…

זהו כך פועל הכיבוש הישראלי .

טלי בשירה אומרת זאת הרבה יותר טוב ממני.

קראו לנחשים \ טלי לטוביצקי

("וְהָיָה מַחֲנֵנוּ טָהוֹר…")

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים כִּי בּוֹזְזֵי-אָדָם בָּאוּ

וּמִקִרבֶּנוּ בָּאוּ

וְאֶת שֶׁאִבְּדוּ הֵם מְבַקְּשִׁים לַעֲנשׁ.

וַיָבוֹאוּ בְּצוּקִים וּבִמְעָרוֹת וּבִמְחִלּוֹת-עָפָר

וְסָתְמוּ בּוֹרוֹת הַמַּיִם וְהַחֲמוֹר יָרוּ

וְאֶת הָאִשּׁוּר מִמִּשְׂרַד הַתֵּאוּם קָרְעוּ

וְקַת הָרוֹבֶה לִלְחִי בַּת הָעֶשֶׂר הֵנִיפוּ

וּכְסוּת אִבּרָהִים פָּשְׁטוּ וּמְזוֹנוֹ הִשְׁלִיכוּ.

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָבוֹאוּ וְיַתִּירוּ קֶשֶׁר לִבָּם

כִּי נִסְאַב לִבָּם וְ

צֹרִי אַיִן קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים

וְיָבוֹאוּ וְיִדְקְרוּ אֶת עֵינַי

כִּי נִלְאֵיתִי נְשׂא

אֵין לִי חֵפֶץ בְּעֵינַי

הִתְפַּלְּלוּ לַנְּחָשִׁים אוּלַי בְּפִיהֶם הַתְּרוּפָה

קִרְאוּ לַנְּחָשִׁים וְיָחוּסוּ וְיָסִירוּ זוֹ הַמְּאֵרָה,

וּכְזֵר יְעַטְּרוּנוּ וְאֶל מִצְחֵנוּ בִּלְשׁוֹנָם נִחוּמִים יִלְחֲשׁוּ,

כִּי יָפִינוּ מְאֹד בְּמוֹתֵנוּ.