השמאל המושחת של יחימוביץ'

שתי לך, שלי, את שמן הזית המיוצר בהתנחלות הר ברכה, שאת קללתה את אפילו לא מתחילה להבין, הוא יערב לחכך. אבל שמן זית שמיוצר מעצי גזל על אדמות עושק לא יכול לבוא אל פיו של איש מצפון. את אומרת שאת נגד חרמות? כל איש מוסר יהיה חייב מעתה להחרימך. רק לא יחימוביץ', בפריימריס.

כבר חשבנו שנגמלנו. שהעבודה היכתה על חטא ההתנחלויות, שלהן היא אחראית יותר מכל מפלגה אחרת, אמן המייסדת. אבל גם בקיץ 2011 יחימוביץ' לא רואה בהן כל חטא. האדמה נגנבה, בעליה נדכאים, עמם מוכה, חי תחת שלטון עריצות, בגלל קיומן של ההתנחלויות - והטוענת לכתר לא רואה בכך כל חטא. יש לה הסבר מקורי במיוחד: הן היו בקונסנסוס. מעתה דעו: כל עוולות ההיסטוריה ופשעיה יוצדקו לאחור, אם רק היו בקונסנסוס.

נסיכת הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית מעולם לא התעניינה בתלאותיהם, במחסומיהם, בסדר יומם הלא-אנושי של הפועלים הפלסטינים, גם לא ברבבות המובטלים תוצרי-הכיבוש, שמהם נמנעת עבודה בגלל השתייכותם הלאומית.

רק לעניי עמה היא דואגת. אבל במרחק חצי שעת נסיעה מביתה נדחסים כל לילה במחסומים אלפי פועלים כבהמות. אלפים אחרים ישנים וניצודים כחיות. זה לא מעניין את כוהנת הצדק החברתי. בדיוק כפי שאין סוציאל-דמוקרט בעולם שלא דואג לזכויות המהגרים בארצו, אין איש שמאל ישראלי אמיתי שלא ייאבק נגד העוול הזה.

יחימוביץ' גם לא רואה קשר בין סכומי העתק שזורמים להתנחלויות ובין המצוקה החברתית. הוגת הדעות של השמאל אומרת ש"אין לזה קשר למציאות". למה? כי בית ספר שנבנה בהתנחלויות היה נבנה גם בישראל. הכל כסף אצלה, כמו אצל בנימין נתניהו ונוחי דנקנר, אבל גם אם נניח להוצאות הענקיות המוקצות להגנת תלמידי בית הספר הזה ולתקציבים המנופחים של מנגנוני המתנחלים - מה, לכל הרוחות, עם חוסר המוסר שבהקמתו? לא בבית ספרה.

עם שמאל שכזה אין לנו צורך בימין. זהו שמאל מושחת, שאינו מבין שהרקב שלהגנתו הוא יוצא - ידבק בכל תורתו. שאי אפשר לבסס צדק חברתי על מסד מושחת. דווקא כשהתעוררה כאן מחאה חברתית מרשימה, מדרדרת אותנו אחת ממורותיה הרוחניות חזרה לאחור, אל ימי החושך של העבודה, שידה האחת התיימרה לדאוג לעובדים וידה האחרת עסקה בנישול. דווקא כשנדמה היה שהישראלים מתחילים להעלות את השאלות הנכונות, בא הראיון החשוב הזה וטפח על הפרצוף.

לפני כעשרה חודשים פירסמתי כאן מאמר עליה וכותרתו: "שרת הרווחה של שוודיה". חשבתי אז שהיא מתאימה להיות שרת רווחה סקנדינווית, אבל (עדיין) לא מנהיגה ישראלית. בסיומו כתבתי, סליחה על חוסר הצניעות: "רוצי, שלי, רוצי, אבל אזרי סוף סוף אומץ והניפי את כל הדגלים כולם". האמנתי אז, בתמימותי, שהבעיה של יחימוביץ' נעוצה באופורטוניזם ובהעדר אומץ הלב לשלוח ידה אל האש, ומכאן הסתפקותה במאבקים פופולריים, דוגמת אלה נגד הטייקונים ובעד העובדים. חשבתי שעמוק בלבה היא מבינה שצדק חברתי אינו הולך יד ביד עם כיבוש ורק הפחד משתיקה. התבדיתי. לא אופורטוניזם ולא פחדנות, משהו גרוע שבעתיים: השקפת עולם לאומנית וחשוכה, בעלת מוסר כפול, על פיה הצדק החברתי נעצר בקו הירוק. עכשיו צריכים כל שוחרי הצדק החברתי להתנער מאויבת הצדק הזאת. כוכבת נולדה בעבודה, כוכבת הלאומנים והמתנחלים.