טליה ששון | סותמים את הפה למיעוט

היום יובא לכנסת לקריאה שנייה ושלישית מה שמכונה חוק החרם. לפיו, מי שיפרסם קריאה להימנע מרכישת מוצרי התנחלויות, למשל, ייחשב כמי שביצע עוולה אזרחית. מי שיקרא לאמנים, למשל, להימנע מלהופיע בהתנחלויות, גם הוא צפוי לאותה תוצאה. גם מי שמתנגד לחרם ככלי לשינוי חברתי, אסור לו לעמוד מנגד עת הכנסת מחוקקת חוק כה פוגעני. החוק פוגע באושיות המשטר הדמוקרטי: בעקרון חופש הביטוי, שהוא זכות חוקתית על-חוקית, אבן היסוד לכל משטר דמוקרטי. הוא פוגע במקום שבו העם זקוק למרחב חופש הביטוי הגדול ביותר - מרחב הבעת הדעה הפוליטית. דווקא כאן, אם לא יינתן המרחב להבעת ניגודי השקפות, יתחוללו הקצנה, עוינות, ניכור ושנאה בין קבוצות שונות, העלולות להגיע לכדי אלימות. הגבלת חופש הביטוי שהחוק מציע תחול על בעלי השקפה פוליטית מסוימת, הסבורים שההתנחלויות אינן חוקיות או אינן לגיטימיות או אינן משרתות את טובת המדינה.

החוק המוצע הוא כפיית השקפת הרוב על המיעוט, על ידי סתימת פיות. מי שיפרסם ברבים שמצפונו אוסר עליו לשיר באריאל, ייענש. זו חקיקה הנוהגת בהיפוך בוטה לתפקיד של הכנסת במדינה דמוקרטית: להגן על זכויות המיעוט נגד שלטון הרוב. זהו היפוך נורמות - בעוד בעולם קיים קונסנסוס רחב ולפיו ההתנחלויות אינן חוקיות, בישראל יענישו את מי שיעז לצאת נגד מוצריהן.

החוק גם גוזר גזירה שווה בין ישראל לבין שטחי הגדה המערבית. והרי גם מבקרי ישראל מכירים בקיומה כמדינה ריבונית בתחומי הקו הירוק. מדיניות ההתנחלות של ישראל סופגת ביקורת, ויש הסכמה בינלאומית רחבה ביותר על כך שההתנחלויות אינן חוקיות ואינן לגיטימיות; אך יש הבדל בין ביקורת על מדיניות ישראל המתנחלת בגדה המערבית לבין ההכרה בזכות קיומה של המדינה בגבולות הקו הירוק. קמה ישראל, ובמו ידיה גוזרת גזירה שווה בחוק הכנסת בין זכות קיומה כמדינה לבין מדיניותה כמתנחלת בשטחים שבהם אין לה כל ריבונות.

מאז כוננה הכנסת ה-18, חברי כנסת מתחרים ביניהם מי יחבל חבלה עמוקה וקשה יותר במשטר הדמוקרטי של ישראל. שטף החוקים האנטי דמוקרטיים, ובהם חוק החרם, שרק מקצת ממוראותיו תוארו כאן, הם תולדה של יד מכוונת. אין כאן מקריות. זו מדיניות הבאה מבית מדרשם של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החוץ, אביגדור ליברמן. להם עוזרים לפעמים גם מתנדבים מ"קדימה". כל אלה פועלים לשנות את השיטה הדמוקרטית הישראלית, המאפשרת עדיין מרחב חופש ביטוי רחב והגנה על זכויות המיעוט, גם אם זה קורה תחת מורא בג"ץ, שהוא עדיין מוסמך, לשיטתו, לבטל חוק של הכנסת במקום שזה עומד בניגוד לערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה.

מתכנני מהלך החקיקה סבורים, בצדק כנראה, שגם אם בג"ץ יתערב ויורה על ביטול החוק או הוראה כלשהי בו, התערבות זו לא תוכל לחול על כל החוקים הרעים שבאו עלינו, ולכן חלקם יישארו על כנם. עוד סבורים מתכנני המהלך, שבכל מקום שבג"ץ יתערב ויבטל חוק של הכנסת - מעמד בית המשפט העליון ילך ויקטן. כך, ביד בטוחה מובילים גורמים אלה את ישראל לעבר מדינה בעלת משטר דמוקרטי "רזה", שתחול בה דמוקרטיה פורמלית בלבד - של בחירות בכל תקופה קצובה - בעוד הדמוקרטיה המהותית תימוג כערפל בוקר.

אכן, הפגיעה שאישים אלה פוגעים במדינת ישראל פוגעת אנושות גם בלגיטימיות קיומה, שהרי מדינות העולם, כולל ארצות הברית, לא יתמכו במדינה שאינה דמוקרטית, אבל למה שיטרידו את עצמם בזוטות אלה? העיקר שיוכלו להנציח את שלטונם