פלאמיה צפון וסלעית, כפר צ'ור

המטרה, ביקור בשעות אחה"צ בשער סלעית ופלמיה הצפוני.

הדרך יפה, שלווה ורוגע, "כמו טוסקנה" אומרת דבורקה. כל האנשים ששאלנו אותם בערבית על הדרך השיבו בעברית טובה ובחיוך מלא.

קבענו עם ג' שייסע אתנו לשערים. הוא קצת איחר ואנחנו נכנסנו לחנותו. היו שם נשות המשפחה, ששות לדבר אתנו. צחקניות חייכניות, הזכירו את מיקי בחום ובקרבה. גמגמנו בערבית ונוצרה תקשורת. לאט לאט נכנסו בנות משפחה נוספות שהוצגו לנו. זו, האם וזו הדודה וכו’... בתוך הצחקוקים הפטירה אחת הנשים "לקחו לנו את הזיתים והאדמות".

כשג' הגיע ביקשנו מאשתו להצטרף אלינו. היא נענתה והתיישבה במכונית אולם ג' הזכיר לה שיש לה עבודה לעשות והיא ירדה. חבל.

16.30 בשער סלעית, 937,  היציאה התנהלה כסדרה. אחה"צ לא בודקים את המסמכים. כ-200 עובדים נכנסים בבוקר וכ-185 יוצאים. יש עובדים שמתבקשים לעבוד יותר. אח"כ מביאים אותם המעסיקים לשער ג'בארה.

אנחנו צופות קצת מרחוק.  יש שם אזור תעשייה קטן. העובדים חוזרים בטרקטורים הרתומים לעגלות הסעה. גם נשים עובדות באזור התעשייה, במפעל לייצור דודי שמש.

אמרנו לג' שידבר עם הנשים ואם יש כאלו שכבר הפסיקו לעבוד, נוכל לבדוק אם קיבלו את מלוא זכויותיהן בעבודתן ואם תרצינה להעביר ל"קו לעובד" להמשך הטיפול להשבת הכספים.

לג' יש דעה טובה על סלפית. זוהי התנחלות ותיקה. הוא מציין בגאווה שהוא היה הפועל הראשון. הוא מסביר שהצבא הוא זה שלוקח אדמות ומעביר לתושבים בסלעית.

סיפרנו לג' שהממשלה אישרה הכנסה של 7,000 עובדים פלסטינים נוספים לעבודה בישראל. ג' אומר שההיתרים ניתנים רק למבוגרים בעוד שהצעירים זקוקים יותר לעבודה כדי לבנות את עצמם. "המבוגרים יוצאים לעבוד, הצעירים הבנים מסתובבים והאבות מפרנסים אותם במקום שיהיה להיפך".

17.00 הגענו לשער פלאמיה הצפוני 914, בדיוק כשהעובדים התחילו לצאת. אין עיכובים העובדים יוצאים מהשער, מזהים אותנו ומברכים, נראה שהם שמחים שאנחנו שם.