ג'יוס, פלאמיה
יצאנו בשעה 4.55 מהבית ופנינו מועדות לשער חקלאי פלאמיה צפון. נכנסנו לכיוון פלאמיה מכפר ג'יבל במקום שיש שלט כתוב ערבית
ואנגלית FALAME . למרות חששותינו שהדרך תהיה משובשת, בגלל הגשמים שירדו לאחרונה, הדרך הייתה טובה. פגשנו שני בחורים צעירים שהיו בדרכם לשער החקלאי ולמרות שהמכונית הייתה עמוסה בציוד לחנות בעזון, שני הבחורים קפצו בשמחה פנימה על גבי החבילות והראו לנו את הדרך. (יש מקום אחד שבו אני עשוייה לטעות בדרך לשער וזה ב"מזלג" באמצע הדרך שיש בו שני סעיפים. מעכשיו אזכור שצריך לקחת את הסעיף השמאלי של ה"מזלג".)
הגענו בדיוק עם הפתיחה, 
פגשנו את אשרף – הבחור הגדול שמארגן במקום את התור לכניסה הוא הודה על כך שרחל וסילביה עזרו לו לקבל אישור עבור שני הבנים הגדולים שלו שעוזרים לו בשדה הזעתר שלהם. ליד השער היו בערך 100 וקצת יותר אנשים חלקם בטרקטורים והרבה הלכו רגלי. המעבר התנהל כשורה בלי עיכובים.
ב-6.30 יצאנו לכיוון שער חקלאי סלעית, 
השארנו את המכונית על הכביש למעלה וירדנו לוואדי הליכה של 10 דקות עד לשער. הגענו ב-6.40. היו הרבה מאוד כלי רכב והרבה מאוד אנשים. דיברנו עם האנשים שהתחממו ליד מדורות. החיילת הבודקת את תעודות הזהות שוחחה עם הפלסטינים ממש באריכות ובחביבות. ואולי משום כך המעבר התנהל ממש באיטיות. עברו למעלה מ200 אנשים, והשער שאמור היה להיסגר ב-7.10 נסגר רק ב-7.35.. החיילת שבדקה את תעודות הזהות וחייל שעמד לידה היו מהמשטרה הצבאית ואילו החיילים שהסתובבו ליד השער דרכו נכנסים הפלסטינים היו חיילי שריון. לא, הם מעולם לא שמעו על מחסוםwatch ולא הבינו מה המוטיבציה שלנו להגיע לשם בבוקר מוקדם, דווקא הקשיבו להסבר שלי בהתעניינות אבל "נדרכו" מאוד כשראו שאנאלין פוסעת לאורך הגדר בצד הפלסטיני כדי לראות את כיוון הדרך הארוכה שהטרקטורים עמוסי האנשים והנשים נוסעים..
כשהשער נסגר עזבנו ונסענו ללמוד את הדרך לפלאמיה דרום שנקראת בפי הפלסטינים ג'יוס צפון.
מסקנתינו שאי אפשר להגיע באזור זה ליותר משני שערים
במשמרת.