חבלה

צופות: 
רותי כץ, חנה אבירם
10/02/2016
|
בוקר

מראות כאלה כמו שראינו היום במחסום חבלה לא ראינו שנים.

מחד, כשהגענו ב-5:55 החיילים כבר היו במחסום לקראת פתיחתו בשעה הרשמית, 6:00.

מאידך, חיטוט, מישוש, ריקון חפצים מהכיסים/שקיות ניילוןinfo-icon/תיקים, הרמת שולי מעיל, הסרת כובעים; חיוכים נבוכים של הפלסטינים הנאלצים לעבור במחסום, אחד מהם עוד מברך את החייל הבודק: 'שיהיה לך יום טוב'. אישה בחיוך עצוב אומרת לנו: 'קשה'. רפרטואר של יחסי כובש-נכבש.

מספר העוברים במחסום דומה לזה שהיה לפני מספר שבועות אך, בשונה מפעמים אחרות, א/נשים נכנסים לשטח המחסום ועומדים בטור עורפי עד לכביש שבין הגדרות. אחד אחד הם ניגשים אל החייל הבודק, מציגים את המסמכים שבידיהם לבדיקה ידנית, נשאלים שאלות ונידונים גם לבדיקות הפיזיות. ככל שחלפו הדקות הנאלצים להמתין כבר מבקשים להגיע ליעדיהם והטור הופך לקבוצה צפופה. זה הרגע להפעיל את משמוע 'אירג'א לוורא', 'בס חמסה' ולהניף את היד בתנועה אדנותית.

ב-7:15 שני חיילים החלו לבדוק במקביל וב-7:25 הסתימה בדיקת אלה העוברים במחסום ברגל או באופניים. עכשיו עוברות המכוניות. נהגה של אחת מהן אומר לנו בהומור של נכבשים: "איך אנחנו ב(בפתח)סדר? איך אנחנו עושים את הסדר. יש לנו דיפלומה בזה." עגלונים ובעל מכונית שהגיעו בסביבות 7 וביקשו להיכנס לחבלה עוברים אחרונים.

7:30 – המחסום נסגר למעבר.