א-ראס, עזון, ענבתא, קלקיליה, יום ד' 27.2.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נטי א., ענבל ר. (מדווחת)
27/02/2008
|
בוקר
Seriously? Does this make us safer?

06.50 קלקיליה
אין תור ל 2 הכיוונים.  הבדיקות אקראיות.  
אזור עזון – צפיה במחסומים במהלך נסיעה לכיוון צומת ג'ית
המעבר מהכביש הראשי לעזבת טביב, פתוח. בהמשך הדרך, מאזור התעשיה לכיוון מרכז עזון, הוסרו 2 סוללות העפר שחסמו את הכביש. המעבר במנהרה צפונה, לכיוון טולכרם, פתוח. הגישה הראשית לעזון, דרך הכיכר, סגורה בערמות עפר ותלתלי תיל, וכן חונה במקום רכב צבאי עם חיילים. המעבר מהכביש הראשי לכפר לאקיף, פתוח. 

08.38 ענבתא
אין תורים. הבדיקות אקראיות. אין הגבלות מיוחדות. 

09.00 א- ראס (חווה 8)
תור גדול של מכוניות ממתינות ליציאה מטולכרם, לא ניתן לראות את סופו שמעבר לעיקול הדרך. במחסומים אחרים שביקרנו הבוקר שרר שקט והתנועה זרמה, ואילו כאן הנהלים חמורים מאוד וכוללים את השלבים הבאים: המכוניות ממתינות בקו העצירה האחורי, שנמצא כ50 מ' מהצומת, משם ההתקדמות מותרת לכל מכונית בנפרד לפי הנחיה בלבד, עד למרחק של כ 15 מ' מהמחסום, ומשם, לאחר עצירה מוחלטת ויציאה מהרכב, יש ללכת עד למחסום ולהגיש תעודות. אחד הנהגים אמר שהוא עמד "שעה וחצי בדיוק", וגם אם יש הגזמה מסוימת בדבריו, ברור שהמצב לא רגיל לאזור ולשעה.
כמו בכל פעם שנוצר לחץ במחסומים, העוקפים מתרבים והחיילים מבזבזים את רוב הזמן בשמירה על הסדר בנוסח: תחזור לסוף התור, אל תדבר איתי לפני שאתה חוזר, תזוז עוד חמישה מטר אחורה, אני לא עושה טובות, וכו. התוצאה היא כמובן עוד עיכובים. באופן זה המחסום מייצר חיכוחים ומזין את הלחץ המתגבר.
בגלל התור המתארך, נוסעים רבים מעדיפים לרדת מהמכוניות ולעבור את המחסום ברגל ואז לעלות על מונית, אבל מפקד המחסום מחליט לחסל את תחנת המוניות הפרוביזורית שנוצרה אחרי המחסום, במרחק של כ 70 מ' מהצומת. הוא שולח לשם שלושה חיילים שאוספים את תעודות הזהות של כל האנשים שמחכים שם למוניות. כמובן שכל מי שנמצא שם כבר עבר בדיקה לפני 70 מ' אבל מבחינת הצבא הם שוב בחזקת חשודים. אחרי שנוצרת במקום התקהלות של כמה עשרות אנשים שמחכים לתעודות שלהם, כבר אפשר להתחיל לסדר אותם, שלא יעמדו על הכביש, אלא בטור בשוליים. הבדיקה כאן אורכת לפחות  20 דקות  ובינתיים שלושת הבודקים נעדרים מהמחסום הראשי, ולכן המעבר מושהה - אין יציאה מטולכרם.   
סוף סוף החיילים חוזרים לצומת והמחסום חוזר לתפקד, ואז מגיע רכב צבאי, יוצא ממנו חייל בדרגת סמל ראשון ואומר: "תעצרו את המחסום המחורבן הזה, ובואו לקחת אוכל ומים לעוקב. למה כל כך מלוכלך פה?" מפקד המחסום עונה: "אם אני אגיד לחיילים לנקות אני אעצור את המחסום והמ"פ המחורבן שלך יתפור לי כפולה, אז אני מעדיף שיהיה מלוכלך."
נבדקות גם מכוניות שמעונינות להגיע לג'וברה, שיבדקו מחדש באופן יסודי במחסום הכניסה לכפר, שנמצא במרחק 200 מ' מהמחסום הזה, (בין שני המחסומים יש רק כביש אחד שעובר בין שתי גדרות תיל, כך שאי אפשר להתחמק בדרך). ודאי שהנהגים שרוצים להגיע לג'וברה לא חושבים שהם צריכים לעמוד במחסום א-ראס, ושוב נוצרת עילה לוויכוח.    
מאחר שהחיילים לא חבשו קסדות, נדמה לנו שלא היתה התראה חמה מאד, או ממוקדת, והעיכובים נבעו מעצבנות יתר, חוסר נסיון, ושיקול דעת בעייתי. לסיכום, התרשמנו שמדובר במחסום על סף התמוטטות עצבים.