אבו דיס, שיח' סעד, יום ו' 1.2.08, בוקר

צופות: 
אפרת וקלר (מדווחות)
01/02/2008
|
בוקר


9:45 שיח' סעד 

12 מבוגרים, גברים ונשים, מחכים בקור העז, שאולי אולי יתאפשר להם ללכת לאל-אקצא, לשוק, לבית חולים, פעילויות חתרניות ומסוכנות מאוד בעיני החיילים העומדים במחסום ומבצעים את הפקודות, למרות שהם מכירים אישית את הזקנים האלה, למרות שהם זוכרים שלפני שנתיים ולפני שנה היו נותנים להם לעבור ללא אישור. ("את רוצה שאני אאבד את הפרנסה שלי?!")

אף פנייה לא עוזרת. האחראי מסביר לנו את המצב בטון שהוא שילוב של פטרונות ושל השתתפות בצער. יש בו גם כעס מסוים: "לך הם אמרו שהם רוצים להתפלל. לי הם אמרו שהם צריכים להגיע לבית חולים!" כמובן זו הוכחה ניצחת להיותם של הפלסטינים שקרנים פתולוגים ומי שתכנן לבצע את הפשע של ביקור בבית חולים, מגיע לו שיישאר כלוא בכפרו.

 הנשים הזקנות חסרות סבלנות: "דברי איתם, תעבירי אותנו!"אחת מוציאה את האישור הישן המוכר משנת 1996 . בחור צעיר יותר מספר על האישור המיוחד שעורך דין הוציא לו ולכל בני משפחתו הרבים המתגוררים בשיח' סעד, בשנת 2006 .  לשאלה מה החלט בדיון בבית המשפט, הוא אומר שפסק הדין היה אמור להינתן ב- 28/1/08 אך נדחה ל- 3/2/08 .

 10:30 מתוסכלות מחוסר היכולת שלנו להועיל לסבים ולסבתות המחכים בקור, אנחנו יוצאות, לא במסדרון הצר שמיועד לפלסטינים, אלא בצד השני, כפי שהנחו אותנו. אחראי המחסום מציע לנו: "בפעם הבאה תצאו דרך המעבר של הפלסטינים כדי שתרגישו כמה זה לא פשוט לעבור במחסום" (!) זה לא נאמר בלעג או בהומור אלא בשיא הרצינות...