בית פוריכ, חווארה, יום ב' 1.10.07, אחה"צ

 12:50 זעתרה (תפוח)
ספרנו שלושה כלי רכב ממתינים בכיוון מזרח,שמונה בכיוון דרום. י', מפקד המחסום, מספר שאין מגבלות מעבר ואין התרעות, וגם שהיום הוא וחייליו עוזבים את המחסום וטוב שכך.

13:05 בורין
מחסום לבאים מצומת ג'ית. כרגע ריק.

13:10 בית פוריכ
תנועת הולכי רגל מועטה בשני הכיוונים. תנועת כלי רכב מועטה גם כן, הבידוק דו כיווני (שלא כרגיל במחסום זה). מגיע טנדר של צעירי חב"ד, עם מין סוכת צעצוע בנויה עליו, משמיע מוסיקה חסידית בקולי קולות. אחד מהם מדבר אלינו באלימות רבה "אני אשבור לך את המצלמה" במבטו שנאה יוקדת. הם מביאים לחיילים את ארבעת המינים, החיילים מתנועעים עם הלולב, והתנועה במחסום נפסקת. מפקד המחסום לא מוטרד מזה "עוד שתי שניות אני משחרר אותם". והחב"דניקים אומרים "הם (החיילים) חייבים, הם יהודים זו מצוות החג". בסדר, אבל למה על חשבונו של האחר?

13:40 חווארה
תחת מגדל השמירה כבר עומדים 2 רכבים כשהגענו לשם וב 13:45 נעצר רכב נוסף. הם נסעו בכביש האפרטהייד (ציר מדיסון, כפי שקוראים לו החיילים) המוביל לאיתמר ולאילון מורה. אין שלט שאוסר על פלסטינים להשתמש בכביש. אחד הנהגים הוא רופא הממהר לבית החולים ברמאללה לנתח ילד שנפצע קשה בתאונת דרכים. בידיו כל האישורים הנדרשים. מירב דיברה עם המוקד, אני עם החייל. החייל לא מתרשם מדחיפות המצב. רק אחרי כמה רגעים הוא עולה לאיטו למגדל השמירה, אולי עושה שם משהו, וחוזר לעמדתו ליד הטרמפיאדה (מאבטח מתנחלים) חולף ליד הנהגים המחכים ללא מילה. הלכנו למחסום לדבר עם המפקד, סגן מ'. הרופא שוחרר לבסוף, אחרי כ 40 דק' של עיכוב, ולא לפני שרכבו נבדק - פנים הרכב ותא המטען. שאר הנהגים שוחררו רק ב 15:30. אחד מהם אמר "מה זאת אומרת לא הכביש שלי. זה הזיתים שלי שם" וגם "לקחו את הכביש, לקחו את האדמה עוד מעט יקחו את אלוהים גם".
מהמוקד מירב שמעה שדווקא היה שלט שאסר על פלסטינים להשתמש בכביש אבל "הם פירקו אותו". מפני שאנו מכירות היטב את האזור אנו יודעות כי מעולם לא הוצב שם שלט.
במחסום מתבצעות הדרכות לחיילים חדשים שלא מתמצאים בהלכות המחסומים, ולכן תנועת רכבים בכניסה לעיר נעצרה ללמעלה מ 10 דק'. 10 רכבים המתינו בינתיים. 3 עמדות הבדיקה פועלות (אחת מהן הפסיקה לעבוד לכ 15 דק'. אף חייל לא הציע לאיישה. הולכי הרגל מאחורי הקרוסלה המתינו בשקט). משך ההמתנה כשעה ורבע לדברי 2 גברים. נשים וגברים מבוגרים עוברים בתור צדדי, משך ההמתנה בו כ 45 דק'. הגברים הצעירים מסירים חגורות לפני המעבר תחת גלאי המתכות בתחילה ללא ריקוד. מ 15:20 שמנו לב שהגברים מתבקשים לרקוד - חולצה מורמת כך שהבטן נחשפת, סיבוב על המקום, מכנסיים מורמים, רגל אחת מושטת קדימה, רגל שנייה. מ' הסביר שעכשיו התור קצר יותר ולכן אפשר לבדוק בצורה קפדנית יותר.
תנועת כלי רכב - בכניסה לשכם נבדקים תעודות זהות ותסריחים [אישורי מעבר], התנועה איננה רבה והמעבר מהיר בדרך כלל. ביציאה משכם שיטת הבידוק המוכרת - כשהחייל מסמן בידו, מחוות יד קטנה של 'בוא הנה', הנהג מתקרב למחסום, עוצר במרחק מה ממנו, הנוסעים יורדים וממשיכים ברגל. הנהג מתקרב לבדו למחסום, הבידוק קפדני במיוחד, לעיתים הנהג נדרש להרים גם את מכסה המנוע. רק אחרי בידוק תעודות הזהות של הנוסעים, הם מורשים להמשיך בדרכם.
15:07 -מעוכב בחור צעיר. השוטרת הצבאית רצתה שהוא יסיר את החגורה כבר כשהוא עומד בתור (הוא עמד בתחילת התור). הוא סרב ואמר שיוריד את החגורה כשיגיע תורו. ע-כ-ש-י-ו היא צווחה. הוא עוכב על התחצפות. שוחרר אחרי כ 15 דק'. גם בהמשך היא מתעקשת על הסרת החגורות וצווחת "אתה תעשה מה שאני אומרת לך" וגם "זלמה תעל, יאללה".
והנה איך מתפתח 'אירוע זריקת אבנים' במחסום: חייל אחד, משועמם, זורק אבן. חייל אחר רואה אבן נזרקת ומדווח למפקד המחסום. מפקד המחסום וחייליו מזנקים נחושים.
מראות מחסום - קשיש על מקל מברך את אחד החיילים במַרחַבָּה [ברוך הבא] חייכני ולא נענה. היתה לנו פגישה מרגשת עם תושבת הכפר חווארה, נסיבות עצובות קרבו בינינו לבינה ולבני משפחתה. ראינו גם את קבלת הפנים שנערכה לאסיר ששוחרר היום, ונכנס לשכם מלווה באימו הנרגשת, חיילינו עמדו עם נשק מכוון לכיוונם. וחבל שקשה לתאר במילים את תנועת היד בה השתמש אחד החיילים כדי לסלק את הנשים מהסככה אחרי שעברו במחסום: "ברה ברה", הוא אומר, אצבעות הידיים נעות פנימה והחוצה.
ב 16:00 המחסום נעשה קצר רוח במיוחד. סוף הצום מתקרב, כולם רוצים להגיע הביתה. קוצר הרוח ניכר גם בין החיילים. אבל התור כבר קצר בכל מקרה. חיכינו עוד כ 10 דק' ועזבנו.

16:25 בורין מחסום לבאים מג'ית. 2 רכבים ממתינים.
16:35 זעתרה (תפוח)
ספרנו 23 כלי רכב ממתינים בכיוון דרום, 18 כלי רכב בכיוון מזרח.