א-ראס, ענבתא, יום ג' 9.10.07, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רותי כ', אלינוער ב' (מדווחת)
09/10/2007
|
בוקר

 ענבתא
09:15-09:30
מעט מאוד מכוניות במחסום, כמעט אין בדיקות.
 

א-ראס
09:45-10:15
פגישה עם נשות כחול-לבן. מרחוק אנחנו רואות את המגבעת הלבנה של יעל, התמהונית הגבוהה מנשות כחול-לבן. כשאחנו מגיעות למחסום אנחנו שומעות את הצעקות של הנמוכה, ריקה: תמשיכו לַכְּפר! יקרקפו אתכן! הערבים רוצחים!
אנחנו מחליטות לא לברוח, אף על פי שברור שצפייה נורמלית לא תהיה כאן. בכל מקרה, מספר המכוניות קטן. כשאנחנו יוצאות מהמכונית אנחנו רואות ארבע נשים מחלקות ממתקים ומסתחבקות עם החיילים. אנחנו עומדות בשקט, והן עטות עלינו. יעל חוזרת בקול שקט ומונוטוני עשרות פעמים על המשפט: "מטומטמות, אתן מסכנות את החיילים". דומה שהיא מצליחה לעצבן גם את חברותיה. ריקה צורחת: "אתן יודעות איך קראו לכן? הזונות של ערפאת. אתן הזונות של ערפאת". אני מרימה את מצלמת הטלפון ומנסה לצלם, אבל המצלמה התקלקלה. אני ממשיכה לעשות "כאילו". יעל (המטורפת מכולן) ניגשת אלי וחובטת בפני בכוח שוב ושוב בשקית המלאה שבידה. אני מגיבה רק ב"אל תגעי בי" ובצחוק. גם רותי צוחקת, וזה משגע אותן. אחת מהן, קצת יותר מבוגרת ולא מוכרת לי, אומרת להן "למה אתן לא נותנות להן לענות?" הרביעית מקללת וצורחת, ואנחנו צוחקות. ריקה ניגשת להרים אבן. כל אותה עת עומד הסמ"ר, מפקד המחסום, ומנסה בשפה רפה להרגיע אותן. "יעל, מה זה נותן? בואי כבר." בסופו של דבר התגובה השקטה והלגלגנית שלנו ממש הטריפה אותן, והמבוגרת גררה את הצעירה שלא תתנפל עלינו.
כדאי לדעת שהנשים האלה הן גוף של תנועת הליכוד. אפשר לראות זאת באתר שלהן.