בית פוריכ, חווארה, יום ג' 13.11.07, אחה"צ

2.20 - לחווארה.
הצוות התחלף (הדגל הסגול מתנופף), וההדים נשמעים למרחוק: "אימשי, מרה", "אירג'ע אווארה", "זלאמה אימשי".  דומה שמאומה לא נרכש על ידי החיילים לפני יציאתם למחסומים פרט לצמדי המלים האלו. מכיוון שהתורים השונים העמוסים מתפקדים באופן שונה, אנשים ממתינים זה לזה בפאתי המחסום לאחר שעברו את המשוכות הרגילות, ואז הם מתבקשים ללכת משם.
לאן? שאלה שאין צורך להשיב עליה. היו אי-פעם ספסלי-מתכת לממתינים, והם אינם.
השוטרת הצבאית מרחיקה אותנו, ומסרבת להשיב לשאלות.  אחד החיילים מגיב לבואנו: "עוד פעם הן פה, אלה".
צעיר עוכב לעשר דקות ושוחרר.

3.20 - בית פוריכ.
הקו הלבן התעבה והתמסד מאז השרטוט החובבני שלפני שבועיים:

אכן, מיקומו של הקו איננו מאפשר תצפית אפקטיבית כלשהי, ובכך הוא ממלא את מטרתו.
מעטים הם העוברים במחסום ברגל. לעומת זאת, כעשרה כלי רכב בהמתנה ליציאה.
 

3.40 חזרנו לחווארה.
אוכלוסיית המפקדים והחיילים  גדלה, מתברר שהוזעקה תגבורת לאחר מריבה בין שני פלסטינים. התור ההומניטרי אטי יותר מן התור הרגיל, והגברים ממתינים לנשותיהם. אחד הפלסטינאיים שהגיע טען כי שיח החיילים מגלה אדישות מוצהרת לפעילות הנדרשת, ותוכנו מתבטא בעיקר בהחלפת אינפורמציה "רומנטית" בהנחה שהפלסטינאיים אינם מביני-עברית. כעבור כשעה (4.30) נפתחה נקודת-בדיקה הומניטרית  נוספת והטפטוף האטי התעבה.

4.40 - עזבנו.