ג'ובארה
ג'ובארה, יום א', 15.5.05, אחה"צמשקיפות: אליכס ו', עליה ש', סוזן ל' (מדווחת)אורחת: אירית א"נ"רוב האנשים מנהלים חיים של יאוש שקט והולכים לקברם כשהשיר עדיין בתוכם", כתב המשורר, המסאי והפילוסוף האמריקני הנרי דייויד תורו. הוא לא שיער עד כמה דבריו הולמים את תיאור מצב העניינים העגום של הפלסטינים כיום. בניגוד למה שמספרים לנו העיתונים, היום לא ראינו עדות ל"חגיגות" הנכבה, רק מאבק יומיומי נואש לקיים את החיים, יום אחר יום. ג'ובארה13:45 - בכניסה לכפר קבוצה של שישה חיילים, כולל שני שוטרי מג"ב, קבוצה של חמישה צעירים בסככת המעוכבים. האנשים שמתגודדים ליד ביתו של אבו חאתם מספרים לנו על הטרדות מידי החיילים כאשר ניסו לצאת מג'ובארה כדי להשיג סולר לרכבים שלהם ועל אי-אפשרות לקחת ירקות למכירה (לא ניתנו סיבות). רק בגלל ...מחמשת המעוכבים, גברים צעירים, רק אחד מדבר עברית. הוא בן 22, לא יכול להשיג היתר עבודה. החממות של אביו "כלואות", הוא צריך עבודה, עבודה כלשהי, לכן הוא מנסה להיכנס לישראל. מיואש. כך כולם. מהלך העניינים כל כך ברור, הצעדים הבאים כנראה יהיו כה נוראים – עבורנו, עבורם. אנחנו שואלות את החיילים שנותנים לנו את הנאום הרגיל על מחבלים מתאבדים, הרשעות של טול כרם, והם מתעקשים: הצעירים האלה עושים משהו נגד החוק וכן, "זה סוג של עונש" לעכב אותם לזמן ממושך. אחד משוטרי מג"ב אומר לנו שמבחינתו אפשר לעכב אותם שמונה שעות, אך חייל יותר חכם ומעודכן מפגין ידע טוב יותר של תקנת העיכוב לשלוש שעות. ברור לנו שעד כה המעוכבים לא "נבדקו" על ידי השב"כ, ואחד מהם אפילו טרם נדרש למסור את תעודת הזהות שלו. שוטר מג"ב הגבוה והרזה (שם ומספר לא נראים על המדים שלו) הולך לעבר קבוצת המעוכבים, מוציא את הנאום שלו, שואל אותם בעברית, שהם אינם מבינים, על שם, גיל וכו' ולוקח תעודת זהות ירוקה מאחד הצעירים. לאחר יש דמם-האף. למה, שואל שוטר מג"ב – בחוסר רצון הוא מאפשר לו לקחת קצת מים
מהצד השני של הכביש. 14:30 - אנחנו הולכות הלוך וחזור בין החיילים לבין המעוכבים, מתקשרים לי', נציג המת"ק פותר הבעיות שנשבע ששעתיים קודם, כאשר היה במחסום ג'ובארה, לא היו שם מעוכבים. 14:40 - אישה עם שקיות מלאות ירקות עומדת מחוץ לסככת המעוכבים. אנחנו אומרות לחיילים שמנהגי החברה כנראה מכתיבים שהיא לא יכולה להיות בסככה יחד עם הצעירים. משום שאנחנו נמנעות מלקחת את כיסא הפלסטיק הלבן היחיד לעבר האישה המעוכבת, אחת החיילות מבינה את הרמז ומעבירה אותו אל האישה. 14:50 - שני חיילים נוספים מצטרפים לשישה שכבר נמצאים, שוטר מג"ב הגבוה הולך לצד השני של המחסום, וסופסוף מתחילים הטלפונים. אחד המעוכבים (שחממות אביו מושבתות) שוחרר, אומר תודה לחיילים ולנו; באיטיות, אחד אחד, הבחורים משוחררים, אך זו המתנה מייסרת, ואנחנו נוטות פשוט לעזוב. אך יש גם את ההרגשה שאם נעשה זאת תהליך השחרור ייעצר או יהיה עוד יותר איטי. לכן אנחנו מחכות ומסתכלות. 15:15 סככת המעוכבים ריקה – לרגע זה, עד שצעירים אחרים שזקוקים נואשות לעבודה ינסו לעבור כדי להרוויח כמה שקלים.