בית איבא

בית איבא, יום ה', 9.6.05, אחה"צ צופות: ירדנה ט', דפנה ס', רוני ק' (מדווחת) 15:50 – צומת ג'ית: מחסום דרכים (שמוקדם יותר לא היה) עם 16 מכוניות שממתינות בתור.16:00 – מחסום נוסף בצומת דיר שאראף, אך החיילים נותנים לכלי הרכב לעבור בלי בדיקה.בית איבא מעוכב אחד. אין נציג של המת"ק. כשלושים איש בתור, אך התור מתקדם באטיות רבה, משום שהמפקד אי' מנסה לקיים סדר מושלם.16:20 – התור נעצר לגמרי למשך עשר דקות. איש לא מורשה לזוז צעד אחד והקריאות "אירג'ה" (תחזור) נהיות חזקות יותר. נראה שמספר גברים, נשים וילדים לא שמעו להוראות והתקדמו מהר מדי, דבר "המסכן את בטחון החיילים".16:35 – המעוכב משוחרר (ללא צל של הסבר מדוע עוכב).החיילים מתחילים שוב לבדוק את האנשים, כל עוד כל אישה עוברת את הקרוסלה לאחר שזו שלפניה כבר סיימה את הבדיקה. כאשר לא שומעים לקריאות "ואחד, ואחד" (אחד, אחד) לשביעת הרצון של החיילים, אלה מקפיאים את התור כולו לתקופה חינוכית. אפילו (או במיוחד) התיקים של הבחורות הצעירות נבדקים באופן קפדני, וכל אחת מקבלת כתשופר נאום חינוכי קטן.הנשים והגברים מעורבים וכולם נדחסים יחד. בעל שנושא על זרועותיו ילד נשלח בחזרה לתור חרף בקשתו המפורשת והנימוסית שייבדק יחד עם אשתו. החייל, שנראה באמת נבהל, למעשה צועק עליו לחזור אחורה. האדם מנסה להתווכח, אך לבסוף נכנע ומעביר את הילד לאשתו שכבר נושאת תיקים ועוד תינוק.17:00 – התנועה מתקדמת באי-סדר מוחלט כמו קודם ואפילו בבלגן יותר גדול, נראה שהשיטה החדשה לא עובדת באמת.17:35 שוב "אירג'ה, אירג'ה" אל עבר הנשים שמתקדמות עם התינוקות שלהן. חייל אחד מנסה "ליצור סדר כלשהו", והתור נעצר לגמרי כמו קודם. הכול מסביב בסערה.18:00 – בהמשך הדרך שלנו אנחנו נתקעות במחסום דרכים שבו ממתינים שבעה רכבים. חייל צועק אלינו להחנות את הרכב בצד. "מה קרה? חשבנו שלוחיות צהובות בדרך כלל עוברות?!", שואלת נ'. נראה שזה נכון רק לגבי יהודים. "אין מספיק ערבים ישראלים שמבצעים פעולות טרור?", מתקבלת התגובה.18:10 – מחסום ענבתאשוב מחסום דרכים מפלצתי! אין ספור רכבים. אנחנו מדברות עם ס' מהמוקד ההומניטרי. הוא אומר שהוא יודע ומטפל בבעיה, אך יש התרעות רבות. "ומה עם המוניות שנתקעות לשעות עם נשים וילדים בפנים?"טלפון למת"ק טול-כרם, א' מבטיח לטפל בעניין ולחזור אלינו. אנחנו מתקשרות לכל הגורמים שעולים בדעתנו, ואז שוב לא' שאומר שינסה להגיע למקום בעצמו. החיילים לא נותנים לנו לעמוד קרוב אליהם.19:25 – התור מתחיל לזוז לאט לאט, ואנשים אחדים סופסוף נכנסים לטול כרם. התור מאוד מאוד ארוך ואטי בצורה בלתי נסבלת. הג'יפ עוזב, אך מספר חיילים נשארים, והמפקד מודיע שערבים ישראלים מבזבזים את זמנם אם הם מנסים להיכנס לטול כרם: לא יינתן להם להיכנס בשום אופן. אנחנו עוזבות.