בית איבא

בית איבא, יום רביעי, 8.6.2005, אחה"צ צופות: שרה פ', גלית ג', דבורה ל' (מדווחת) סיכום: היה מחסום בענבתא ובו כשמונה מעוכבים. היה מחסום כעשר דקות מערבה מבית איבא ובו תור של 8 – 10 כלי רכב. בבית איבא היתה תנועת הולכי הרגל דלילה ביותר, אך המכוניות שיצאו משכם נאלצו לחכות שעה כדי לעבור את המחסום. אי אפשר להשלים עם ההשפלה המתמשכת של האוכלוסייה המקומית. זה יכול להיות הטון בקולו של חייל: "הי, אתה, מה יש לך בתיקים האלה?" או העובדה שכאשר האיש פותח את שקיות הפלסטיק הקטנות שלו, הוא קורע אותן בחפזון כדי להראות שהוא משתף פעולה עם החייל, והוא נאלץ לעזוב כאשר תכולת השקיות נשפכת החוצה. או להסתכל על בחור צעיר שנבדק ופישק את רגליו בעקבות תנועה מהירה של רגל הבודק. או האיש על האוטובוס, אשר לבוש הכי פחות טוב ונראה הכי עני, שאומרים לו לרדת ולעבור את הבדיקה במחסום לפני שמרשים לו לעלות בחזרה. או נהג המונית עם איש חולה מאוד במונית שלו שנאלץ לחכות ולהיות נימוסי משום שהחייל עסוק בדיבור עם חיילים אחרים... וכן הלאה והלאה והלאה ...14:30 היו חיילים בחסימות הבטון בכניסה לענבתא. לא היה תור, אך שלושה מעוכבים ישבו בצד. כולם נראו כמו צעירים בגיל 16, 17, 18. אז שמנו לב שבצד חנתה משאית עם לוחית ישראלית ולידה בדקו שני חיילים מעוכבים נוספים. שאלנו את החיילים התורנים מה קורה והם סירבו לדבר אתנו. שני החיילים ליד המשאית לקחו כל פעם מעוכב אחד מאחורי המשאית ולפי מה שהצלחנו לראות, שם ביצעו בו חיפושים; אחר כך הכניסו אותו לתוך המשאית. אז הוציאו אדם אחר מהמשאית או לקחו אחד המעוכבים האחרים בצד וביצעו בו חיפושים. שני החיילים שבדקו את המעוכבים באו אלינו ואמרו לנו לעזוב משום שנוכחותנו מפריעה להם בעבודה שלהם. אמרנו להם שיש לנו זכות להסתכל. הם דרשו את תעודות הזהות שלנו. אמרנו להם שאנחנו לא חייבות להראות אותן. אז הם עזבו וחזרו לעשות מה שעשו קודם. המשכנו להסתכל והתקשרנו למת"ק קלקיליה. אמרנו להם מה קורה ומסרנו את מספר המשאית. התחלנו לשים לב שאחדים מהצעירים שוחררו. אחר כך המשאית עזבה במהירות גבוהה והיה נראה לנו שצעיר אחד עדיין אחורה במשאית. הנהג היה לבוש בגדים אזרחיים והיו גם שני חיילים במשאית. 15:00 מאה מטר אחרי הפנייה לשבי שומרון בכיוון בית איבא היה מחסום פתע עם שלושה חיילים. תור של שמונה מכוניות שגדל לעשר מכיוון בית איבא. כלי רכב בכיוון האחר לא נבדקו. החיילים אמרו לנו שהם מחפשים מישהו עם חגורת נפץ. התקשרנו למוקד ההומניטרי של הצבא והתלוננו על כך שהפלסטינים נאלצים לעצור במחסום פתע במרחק של דקות ספורות בלבד ממחסומים אחרים.בית איבא 15:00 – 16:50 שני חיילים בדקו מכוניות שנכנסו לשכם. שש מכוניות היו בתור. שני חיילים בדקו כלי רכב שיצאו משכם, והיו שמונה רכבים בתור. הולכי הרגל לא נאלצו לחכות. א', נציג המת"ק, היה במקום. לא היו מעוכבים במשך כל זמן שהותנו. שני חיילים של המשטרה הצבאית בדקו תעודות זהות בסוכת הבדיקה וחייל אחד עם רובה שמר. מדדנו את זמן ההמתנה של הרכבים שיצאו משכם והתברר שזה היה חצי שעה עד 45 דקות בשביל הרכב הכי רחוק שיכולנו לראות (אך הוא לא היה האחרון). ניגשנו לאנוור ושאלנו האם יוכל לפתוח תור נוסף. הוא טען שאין מספיק חיילים לכך. תנועת כלי הרכב משכם המשיכה להיות בעייתית לאורך כל זמן שהותנו במחסום. כאשר המשמרות התחלפו ב-16:00, תנועת הרכבים נעצרה כליל עד 16:12. זה גרם לתור עוד יותר ארוך. א' עזב והתלוננו אצל הקצין התורני החדש, נ', אך לשווא. ב-16:21 התקשרנו לב' והתלוננו. ב-16:38 התקשרנו לר', ב-16:48 לג' מהמת"ק. ב-16:50, כאשר עזבנו, דיברנו עם קבוצה של כעשרה חיילים שעמדו מסביב לג'יפ שממנו יצא עשן ושאלנו אם הם מוכנים לעזור לבדוק את תור כלי הרכב. הם אמרו לנו ש-45 דקות אינן זמן המתנה כה ארוך ושאין דבר שהם יכולים לעשות.17:00 מחסום הפתע שהזכרנו קודם (עשר דקות נסיעה מבית איבא) עדיין פעל, אך לא היה תור. לא היה מחסום בענבתא.