עינב-ג'ובארה

עינב-ג'ובארה, יום א', 29.5.05, אחר הצהרים משקיפות: אליקס וו', עליה ש', דניה ז', סוזאן ל' (מדווחת)משה השתמש בביטוי "אנשים קשי עורף". מילותיו עלו בראשי במהלך המשמרת היום. כאשר היינו עדות לטבעם החזק, הנוקשה, ואף העיקש של החיילים המעורבים בהפיכת חייהם של בני אדם אחרים לקשים. עינב17:00 - לא רחוק מטור המכוניות הארוך מאד שנעצר לצד מחסום הפתע בצומת עם הכביש לג'נין, מכונית משטרה כחולה עוצרת מאחורינו ג'יפ כחול (מתנחלים עוצרים?). מחסום זמני ענק נוסף (לא כל כך זמני בימים אלינו) בעינב, עוצר את התנועה המגיעה מכיוון ענבתא. ג'ובארה17:45 - מעוכב אחד במכלאה ממתין מזה שעה וחצי. נמצאים כאן חיילים, שני משטרה צבאית (אחת מהם חיילת), והמג"בניקים הרגילים הלהוטים להתערב. א., מפקד המחסום מופיע, תמיד מוכן לפטפט אבל במיוחד כדי להטיף מוסר בנוגע ל"את יודעת מה קרה כאן...את לא מפחדת? וכיו"ב." שתיים מחברות הקבוצה מקבלות את אותה ההרצאה מצידו השני של המחסום. שקט מאד במחסום גם מצד טול כרם. נראה שאנו עדות היום לסוג מוזר של הצגה. תחילה, זה יום המסחר בסוסים. סייחה יפיפיה חוצה את המחסום, פוסעת עם בעליה לצד האחר שם ממתינים זוג סוסים יפים נוספים. מעט לאחר מכן, הן הגבר והן הסוסה שבים, יש בה פגם ולכן לא נמכרה, והם מלווים על ידי טנדר (קרון?) הנושא עז יפיפיה! אחריהם, גבר נושא אסלה חדשה לגמרי, ואחר - כיור (הכל כולל כיור מטבח...) , שלישי כסא פלסטיק בעיצוב מודרני מטורף, אבל על איש המריצה הקבוע נאסר להעביר כסא מכונית נושן למכונית ממתינה. 18:00 - רב סרן במיל' מופיע, ומצטרף לחיילים הנוקשים אך היעילים בצד זה של המחסום, ומספר לנו שאחרי שלוש מלחמות, זה משחק ילדים. החיילים כאן בבירור מרגישים שעליהם ללמד את נשות מחסום ווטש משהו על החיים... 18:30 - משפחה עם ארבעה ילדים, הגדול כבן אחת עשרה, מבקשת לעבור חזרה לישראל. הם מטייבה. האשה בעלת ת.ז. כחולה, הבעל עם כתומה. החיילים, משטרה צבאית ומג"ב נחושים בדעתם: רק האשה יכולה לשוב הביתה, הבעל לא. דמעות זולגות בשקט במורד הלחיים של הבן הגדול. החיילים נחושים בדעתם, קשי עורף וטפשים. איזו שנאה הם מחוללים עבור העשורים הבאים? ההורים שקטים, הבעל מסביר שעורך הדין שלו מנסה לטפל במעמדו (סיפור נפוץ וטרגי בישראל של היום), אבל החיילים מתעקשים שאין לו אישור, ולכן אינו יכול לחזור הביתה, לביתו שלו. אנחנו מתקשרות למשרד המת"ק, ונענות כי עליו להיות למחרת היום בטול כרם, וכך קורה. החיילים אומרים לאשה ולילדים לעזוב, הבעל עוזר להם לשאת את שקיות הניילון שלהם אל החנייה, חייל, ללא צורך עומד עם רובהו מכודן בעוד האב עוזר למשפחתו, ואז חוזר, בודד ומיואש, למחסום. 19:00 - אחד החיילים במחסום מתעקש כעת לשמש כמתורגמן מערבית לעברית, בבעיה נוספת – גבר המנסה לעבור. ורק עכשיו הסמל מתחיל להתקשר ולשאול על תעודת הזהות של האיש מטייבה, ומוודא שעדין אין לו אישור. אנחנו מתייעצות עמו במידת האפשר, ומגלות שהוא כבר פנה לעורך דינו – שוב – אבל הוא גם מודע לעובדה שישנם, לעיתים, אנשים אנושיים יותר המאיישים את המחסום. בצער, אנו עוזבות: אכן, עם קשה עורף...