אבו דיס, שיח' סעד, יום ו' 19.10.07, בוקר

צופות: 
ברברה ש., קלר א.
19/10/2007
|
בוקר

 שיח' סעד, אבו דיס


07 9:00 – 11:30


שיח' סעד

לאורך כל המשמרת נמצאים במקום 3 אנשי מג"ב ו-3 מאבטחים מחברת שמירה פרטית.
יש רק שביל צר אחד בין גדרות המשמש לשני הכיוונים: מאוד לא נוח ולא מתאים לצרכים. שוב מנסים למנוע מאיתנו לעלות דרך המחסום לכפר: "אסור לכן כי זה מסכן אותנו". שוב נדרשת שיחת טלפון עם המג"ד כדי שייאפשרו לנו לעלות. כשאנחנו מגיעות עומדים מעט מאוד אנשים בקצה השביל כדי לעבור.

תושב מתלונן באזני מג"בניק על כך שבלילה, בשעות הקטנות, עבר ג'יפ הלוך ושוב על הכביש שמול הכפר וצפר ללא הפסקה כדי להציק, מה שגרם לחרדה אצל ילדים, מניעת שינה לכולם ופגיעה בבריאות המבוגרים.המג"בניק: "לך תתלונן!"התושב: "אצל מי אפשר להתלונן?"המג"בניק: "לא אכפת לי!"מעניין שמאוחר יותר, אותו מג"בניק בשיחה איתנו ציין ש"מבחינתי יכולים לקחת את הגדר ולשים אותה שם" – והוא מצביע על איזור מרוחק ולא מוגדר. נאמר לנו שהגבלת הגיל למעבר היא מגיל 60 ומעלה, לגברים ולנשים כאחד ("כך יש פחות לחץ"). בינתיים הצטרפו אנשים רבים וממתינים בסבלנות לאורך שיפולי הגבעה הזרועים זבל. שוב טלפון למג"ד כדי לוודא האם באמת נקבע גיל 60 כגיל מינימאלי למעבר, הן לגברים והן לנשים, או שמדובר בגחמה של החיילים במקום. המג"ד: "המפקדים במחסום קיבלו הנחיות ברורות והם מיישמים את המדיניות. אין כאן שום מקום לשיקול דעת".

אנחנו מתקשרות גם למפקד עוטף ירושלים ונראה שהוא אינו מכיר את המדיניות הזו. הוא מבטיח לבדוק.
ב- 10:20 מגיע קצין שטוען ש"אין דבר כזה הגבלת גיל חוץ מאשר בתקופת הרמדאן. יש אישורים וכל אחד נבדק לגופו של עניין". גבר צעיר בעל תעודת זהות פלסטינית ונשוי לאישה פלסטינית בעלת תעודה כחולה מראה לנו מסמך שאישתו מלאה: מדובר בפנייה שלה לרשויות להקל על הבעל את המעבר לירושלים, "בירתה המאוחדת והנצחית של ישראל", כך כביכול מילותיה של האישה שנאלצה לחתום. 

אבו דיס, הפשפש
 

בפעם הראשונה זה חודשים אנחנו עדות למעבר אנשים שאינם מופיעים ברשימה של מי שעתר לבג"צ. מדובר בשלוש נשים פלסטיניות שחוזרות מחו"ל ומציגות דרכונים עם ויזה לארה"ב. הן מאוד רוצות להגיע לתפילה והזמן קצר. במחוות גמישות נדירה הן מורשות לעבור למרות שזה מנוגד לכללים לפיהם היה עליהן לעשות עיקוף שלם דרך אז-זיתון או אז-זעים.
 


אנחנו שמות לב לטרטור המטריד של גנרטור ליד הגדר ושואלות את המג"בניקים בעמדה מדוע נחוץ גנרטור, מדוע הפנסים דולקים והאם הם לא חושבים על השכנים שצריכים לסבול את רעש הגנרטור 24 שעות ביממה.  המג"בניקים הם אנשי מילואים שנשלחו כתגבור, הם מסבירים שהגנרטור מספק אור ומיזוג אוויר. הם היו מוכנים לכבות כי זה באמת עושה רעש אבל בעצם הגנרטור נחוץ עבור מצלמות המוצבות רחוק יותר מעבר לפינה, באזור החפירות הארכיאולוגיות.