חווארה

חווארה, יום חמישי 2.6.2005 בקר צופות: דנה ס. ואסנת א. (מדווחת) משמרת כמו המשמרות האחרונות שלנו – שקטה וללא ארועים מיוחדים.הגענו לצומת תפוח בסביבות השעה שמונה. מלבד ההתארגנות החדשה: הצבת גדר מבטון, מכיוון תל-אביב ויצירת שני נתיבים, האחד לפלסטינאים והשני ליהודים,הכל זרם. אפילו תור הרכבים המגיעים מכיוון חווארה לא היה ארוך.במחסום בית פוריק התנועה הדלילה זרמה. לא היו בעיות מיוחדות.במחסום חווארה התנועה זרמה, הכל תיקתק. נראה שהכל בסדר, ודוקא הרגשה זו לא בסדר.נראה שהשינויים שנעשו הינם אסטטיים. המחסום נשאר נקודת הפחדה ושלילת החופש הבסיסי של אזרחים רבים כל כך. דוגמאות לכך יש אינספור ולא תמיד ניתן לשים את האצבע בבירור על הדבר, אלא רק ההרגשה. ניסינו להביא מספר דוגמאות:*הפלסטינים מנקים את המחסום שיועד עבורם )אמנם בתשלום אבל...).*הציוד הנוסף שעומד תמיד בהיכון, (גדרות ברזל ניידות), בכל רגע נתון, ובכל גחמה של אחד החיילים ניתן לשלוף את הציוד ולהשתמש בו. להוסיף עוד מכשול בדרך. לא תמיד עוד מחסום, אבל לעיתים קרובות החיילים משתמשים בגדרות כדי להצר את שביל המעבר, לרוב הגדרות מוטות על צידן כך שהחלקים החדים שבבסיסן מופנה לעבר רגלי העוברים. ומהווה סכנה של ממש.*הכל כאילו תלוי על בלימה. המחסום מתפקד אבל יש משהו שמחכה ומורגש.ההקלות, כך נראה, לא באו להקל על תושבי המקום אלא מתוך שימון השיטה. נראה כי אלמנט ההפתעה ואי הסדר, דוקא הוא החשוב בעיני הוגה המחסום. לא לתת לדברים לזרום באופן קבוע. לשנות מידי פעם, לגרום לתושבים להלך על קצות אצבעותיהם חוששים לדבר, להרים עיניים ולהסתכל מסביב, לנשום... למישהו שם למעלה היה חזון כיצד הדברים יהיו ועכשיו עושים אותם. חזון, חזון אבל ללא שאר רוח.