חווארה

חווארה, יום ג' 05 .14.6 אחה"צרחלי ב"א, פתחיה ע, חנה כ.15.45 – מחסום-פתאום בכניסה ליצהר, שלוש מכוניות.15.55 – מחסום חווארה הומה: מכונית משטרה בצד, חמישה עשר לובשי מדים כנגד כמאה פלסטינאיים . החיילים המרובים (שלופי-רובה, סמלה של חווארה) אינם מסייעים לחילוץ מהיר של הפקק האנושי שבין זרועות-הברזל של הקרוסלות. ההחלצות הלא-מבוקרת נבלמת על ידי שאגה של המפקד: "תעיף את כולם אחורה!". פלסטינאית צעירה שנתקעה בין זרועות הברזל הפטירה (בערבית): "צריך לרמוס ברגליים את העם הזה, איזו מיומנות בהתעללות יש להם". 17.00 – הלחץ נודד מהולכי-הרגל לרכבים. כחמש עשרה מכוניות בכניסה לשכם. על אחת המכוניות כתוב:שמי סאמיה, אני רוצה להגיד לעולם שאני מצטיינת בגיאוגרפיה, ועד עכשיו אני לא יכולה למצוא את פלסטין על המפה.צעירים שהורדו מהאוטובוס מספרים שמשמונה בבוקר הם עורכים מסע בין המחסומים, והם אינם יכולים להיכנס לחברון. אחד מהם מבהיר בחיוך: "הפשע שלי היום הוא שאני מג'נין". המכלאה מאויישת הפעם על ידי תושבי ישראל: האחד – סייען מרמלה, תושב ג'נין בעבר הרחוק, ששהה במכלאה עם משפחתו. שוחרר כשהתבררה תרומתו למדינה. השני – סתם תושב ירושלים המזרחית המצפה למשטרה. שלישי – הדור בלבושו, מחוייט ומעונב, זוכה לטיפול אח"ם ומשתחרר במהירות. המעוכב השני, פלסטינאי ללא ייחוס, לא משת"ף ולא נחשב, זוכה כמעט להשתחרר כעבור שעה, אך חוסר מזלו לא-איכזב: שיחת טלפון מהמשטרה מחזירה אותו למכלאה, והוא נפרד פעם נוספת מתעודת הזהות שלו. 19.00 – עזבנו.