בית איבא

בית איבא, שבת, 11.6.05, בוקר משקיפות: ענבל ג', נורית ש' (מדווחת) 8:45-10:00 – הרבה מאד מחסומי פתע ותורים כבדים למכוניות במחסום הקבוע, כפי הנראה בשל התרעות.בדרך לבית איבא, מעט אחרי קדומים, הוצב מחסום פתע ומאחורי השתרך טור לא-קצר של מכוניות. מכיוון שהכביש היה צר וללא שוליים ולא ראינו מעוכבים לא עצרנו שם והמשכנו בדרכנו.בכביש המוביל לבית איבא הוצב מחסום פתע נוסף וגם מאחוריו השתרך טור מכוניות. בחזרתנו מבית איבא עמדנו בתור שנוצר עקב מחסום הפתע והמתנו כעשר דקות למעבר. לאחר שעברנו ראינו שלושה מעוכבים ולכן עצרנו את הרכב. שאלנו מדוע הם מעוכבים, והתשובה הראשונה שקיבלנו היתה, "כי הם לא הסתדרו לי טוב בעיניים". אחר כך אמרו לנו שזה בעקבות התרעה. ניסינו לדבר עמם, אבל הם לא ידעו עברית או אנגלית ולצערנו אנחנו לא יודעות ערבית ולכן לא הצלחנו לברר כמה זמן הם מעוכבים או לקחת את מס' הטלפון שלהם כדי לברר מתי השתחררו. החיילים אמרו שהם מעוכבים כרבע שעה, לא ידעו להגיד מתי תתקבל תשובה על שחרורם, אבל אמרו שיש נוהל חדש ולפיו אם תוך שעה לא מגיעה תשובה המעוכבים משתחררים.בבית איבא היה טור ארוך של מכוניות בכניסה וביציאה. מעבר הולכי הרגל היה מהיר וללא עיכובים. בטור המכוניות עמדו שני אמבולנסים, וכשדיברנו עם הנהג הוא אמר שנהגי המוניות עושים יותר בלגן מהחיילים, ובכל מקרה אין צורך בעזרתנו כרגע. תוך כמה דקות הם אכן עברו. מקרה בולט נוסף הוא של נהג מונית שביקש להיכנס עם מכוניתו לשכם והחיילים לא אישרו לו מפני שאין לו תסריח. הם הציעו לו לנסוע דרך מקום אחר. הוא אמר שהוא כבר נכנס פעמים מספר דרך בית איבא ואינו מבין מדוע עכשיו לא נותנים לו. לבסוף עזב ממורמר את המחסום.בדרך חזרה אל מגרש החניה עצרנו בבסטה של אדם בשם חליל. הוא אמר שבנו הוא הנער הצעיר (בן 14) שנתפס בזמנו בחווארה עם חומר נפץ והוא נמצא עכשיו בכלא תל-מונד. הוא שמע מאנשים שבזמן האחרון מחולקות במחסום חווארה תמונות של בנו, וביקש שנברר אם זה נכון ואם כן – מדוע. הוא אמר שזה מדאיג אותו. בדרך לג'בארה היה מחסום פתע נוסף בכניסה לענבתא, ושוב – טור של מכוניות משני הכיוונים. עצרנו שם ובדקנו מה קורה. בכיוון היציאה מענבתא נבדקו המכוניות היוצאות, ואילו בכיוון של הכניסה לענבתא הסתבר שהרבה מהממתינים הם ערבים ישראלים המעוניינים להיכנס לטול כרם מסיבות שונות. בשלושה מקרים הפנינו את תשומת לבם של החיילים ואנו מקוות שזירזנו את הטיפול: במקרה של משפחה במונית שנסעה להלוויה, במקרה של אדם מטייבה שצריך היה להגיע למשרדי הטאבו בטול כרם על מנת להסדיר את בעלותו על קרקעות בארץ (היו לו מסמכים, והחיילים העבירו אותם לבדיקה ואישרו לו להיכנס), ובמקרה של שני ואנים של שחקני התיאטרון הערבי בירושלים, שבאו להופיע בפני ילדים בטול כרם (היה להם מסמך מבג"ץ שמאשר להם כניסה). במקרה של אדם שרצה ללכת לרופא עור בטול כרם אך לא היה לו שום מסמך, לא סייענו.