בית איבא

בית איבא, יום א', 29.5.05, אחה"צ משקיפות: אלכס ו', עליה ש', דניה ז', סוזן ל' (מדווחת) מ' השתמש בביטוי "אנשים קשי עורף". מילותיו עלו בראשי במהלך המשמרת היום. כאשר היינו עדות לטבעם החזק, הנוקשה, ואף העיקש של החיילים המעורבים בהפיכת חייהם של בני אדם אחרים לקשים. 14:30 אין מחסומי פתע לאורך הכביש הראשי מקלקיליה השבוע, ורק האמר אחד בצומת ג'ית, כרגיל. אין תור מכוניות ממתינות – עדיין. לפני שאנו מגיעות לצומת, מספרים לנו על גבר צעיר שתעודת הזהות לא הוחזרה לו מזה כמה שעות. נהג המונית המתורגמן אומר לנו שהחיילים עומדים על כך שהחזירו לסטודנט לסיעוד את התעודה. אין נציג מת"ק במחסום, ונאמר לנו כי הוא בארוחת צהריים. אין אחראי וברור למדי שקבוצה זו של חיילים היא ללא מנהיג וללא מושג. הם אכן "כולם יצאו לצהריים". א', נציג המת"ק, מופיע רק לאחר 45 דקות, במהלכן למדנו שתעודת הזהות של האיש הצעיר נלקחה בידי מישהו אחר (או ניתנה למישהו אחר), אבל הצבא רחץ את ידיו מכל אחריות, וסירב על פי הניסוח שהציע "בצלם" לתת לו סמכות זמנית ("היא תנוצל לרעה"), וא' הציע שהוא ילך למשרד המת"ק ביום שלמחרת כדי לבקש תעודת זהות חדשה (לשם כך יצטרך לעבור דרך המחסום למחרת בבוקר!) מי יודע...14:45 אוטובוס מלא הורים, ילדים וכומר יווני אורתודוקסי – כולם מירושלים (מזרח ירושלים) מנסה, לשווא, לצאת משכם. הנהג מספר שהיום "חג" מיוחד לכנסייה היוונית אורתודוקסית, והחגיגות בירושלים. הם הצליחו לעבור דרך חווארה, "רק" עוד ארבעה מחסומים לפניהם עד לירושלים. הבעיה מתחילה עם החיילים הלא מיומנים בבית איבא. "איך אנחנו יכולים לדעת שהם עברו בחווארה ללא בעיות?" הם עולים לאוטובוס, יוצאים שוב, מתקבצים ותוהים מה לעשות. א' מגיע ומודיע לנו שהוא האחראי, שהוא מרמות, ולכן יש לו הבנה לאנשים מ"השכונה". אבל לא, הוא מתעקש שהאוטובוס צריך אישור "לצאת". ההתערבות שלנו לא מובילה לשום מקום. שורת כלי הרכב מאחורי האוטובוס גדלה בהתמדה. לא נבדקת אף תעודת זהות, שתי נשים יוצאים החוצה לעשן סיגריה (ברור שהן תיירות). הן מיוון, לא נתבקשו להראות את הדרכונים שלהן אבל הן מוטרדות מאוד – בצדק – ממה שהן רואות. כמה אנשים אחרים, כולל נשים, מבקשים להשתמש בשירותים. אבל אין. כאשר א', נציג המת"ק, מופיע לבסוף, כחצי שעה מאחר יותר, הוא מאשר את חששנו שאין, למעשה, אף ממונה במחסום היום. עכשו, לבסוף, מצלצלים הטלפונים, והאוטובוס בסופו של דבר יוצא לדרך. עשרים דקות אחרי שלוש עכשו. אבל עוד כמה מחסומים ייקח להם כדי להגיע ליעד בירושלים? איזו דרך מזעזעת לבלות בו ביום ראשון (השבת והחג). במהלך הבלגן הזה, טור כלי הרכב המגיע משכם נמתח כל כך רחוק שאיננו יכולים לראות את סופו. אנו מציעות לחיילים שיפתחו מסלול נוסף, או שיעבירו את האוטובוס למקום אחר. המסלול השני לבדיקת כלי רכב נפתח לבסוף, אבל הבידוק הוא אטי כמו שניתן לצפות מקבוצה של חיילים שמתפקדים בקושי. 16:10 נהג אוטובוס אומר שהוא ממתין בתור כשעה, בושה – משום שאין כל כך הרבה עוברים היום בכל מקרה. אתמול זה לקח שעתיים וחצי, ו"כל זה" הוא מקונן בסטואיות "בגלל החיילים". אכן, כך. 16:20 בצומת קוצ'ין, אנו עדות למחזה מוזר: שמונה עד עשרה חיילים צועדים אחרי מפקדם בטור עורפי, רובים זקופים, לכיוון בנייני הצבא על הגבעה שמעל המחצבה. אנו מתקרבות כדי להשקיף. ג' מוביל את אנשיו במעלה הגבעה רק בשביל להצעידם (מספר קטן יותר הפעם) במורד הגבעה שוב, עם הרובים זקופים, שוב בטור עורפי – ממש כמו הוד מעלתו הדוכס מיורק?! אם ג' הוא האחראי היום למחסום בית איבא זו בושה שהוא משחק "משחקים" צבאיים כגון אלה, בעת שתוהו ובוהו שורר במחסום עצמו. מופיע הג'יפ הלבן של המת"ק וא' עוזב. כך גם אנחנו. 16:45 בצומת שבי שומרון מחסום פתע; לפחות 15-20 כלי רכב ממתינים בכל צד. כיוון שיש שם כבר קבוצה נוספת ממחסום ווטש (החוזרות מחווארה), אנחנו ממשיכות לג'ובארה.