חווארה

חווארה, יום ג' 14.6.05 14 בוקר. משקיפות: יעל פ'. רחל א', ולירית ל' (מדווחת). בדרך לחווארה אנחנו עוצרות בצומת תפוח. תור של מכוניות הנבדקות ביעילות יחסית. החיילים אדיבים ומסבירי פנים. מעוכב אחד וחברו ממתינים למעלה משעה, מזיעים ומיואשים. לאחד מהם מסמכים ירדניים, הוא בדרך להוציא תעודות מסודרות. החיילים העבירו את פרטיו הלאה , אבל בשב"כ לא מוצאים לטענתם מידע על הבחור. לשאלתי מה יעשה בו במידה וגם לא ימצאו פרטים אין מענה. לכמה זמן אם כן הוא יכול להיות מעוכב כך? לטענת החייל הם מבקשים הנחיות ברורות יותר מהקצינים הבכירים אבל טרם קיבלו והוא לא יודע על הגבלת זמן כלשהי. הוא בכל מקרה לא מתכוון להחזיק אותו עוד הרבה זמן, אם תשובה או בלי הוא ישוחרר בקרוב "אין לנו כוח למשחקים". בזמן שאני עושה בירורים מול נעמי לאלו לגבי העניין, הוא אכן משוחרר, רבע שעה לאחר הגעתנו.9:15 חווארה – 2 מעוכבים, לטענתם מ- 7:00 בבוקר. לאחר בירור עם החיילים שסרבו בעיקרון לדבר איתנו, גילינו שמאחר והם אזרחים ישראלים הם לא באחריות צה"ל והמשטרה בדרך.טלפנתי לראאד שאמר שהוא ידבר עם החטיבה אבל שבעיקרון זה לא קשור אליו, לשאלתי למי עלי לפנות אמר- למשטרת אריאל. כך עשיתי. באמצע הנאום שלי לשוטר הוא הודיע לי שלא קיבל כל קריאה היום להגיע לחווארה. התנצלתי יפה ופניתי לדבר עם ד' מפקד המחסום האדיש לפלסטינים והעוין כלפינו.לטענתו הוא העביר זאת לגדוד והם אמרו שהם הזמינו משטרה. מבחינתו הוא לחץ על הכפתור שהוא צריך ללחוץ עליו וכאן נגמרה עבודתו. אין לו שום אמפתיה כלפי השניים המתייבשים בסככה משבע בבוקר.למזלנו השיחה עם ראאד השפיעה ותוך מספר דקות נשלחה אליהם הוראה לשחרר את המעוכב ( כנראה שאמרתי מעוכב) "אבל יש כמה...". בינתיים נוספה אישה עם 3 ילדים, גם כן ישראלית "עד שהילדים יבכו הכל בסדר. יש לה מים (שאנחנו נתנו כמובן)" וכך בהוראה אחת - שוחררו כולם ב 10:30.מכונית גדולה של בית חולים סיינט ג'ון איי מעוכבת. נראה שדליה באסה לא תיאמה עבורם את הכניסה לשכם. הם מחכים כמעט שעתיים, דליה לא זמינה והם נאלצים לחזור לירושלים. הם מספרים שכך הם מעוכבים כל פעם, אלא שתמיד הם נכנסים בסוף. הם לא מקבלים אישור קבוע וכך הם צריכים לתאם בכל פעם עם דליה. נתנו להם פרטי התקשרות של רופאים לזכויות אדם, בתקווה ששם מישהו יוכל לעזור בהמשך. כרגע, גם שם אין תשובה.משפחה אמריקאית השוהה אצל הסבא בשכם, בדרכה לרמאללה. החייל מודיע בנימוס רב שהם אינם יכולים לצאת משכם וגם לא לחזור אליה. הם בשוק, הם לא מבינים את ההיגיון, הם מסבירים שכל חפציהם בשכם, "very sorry" הוא אומר ומשאיר אותם המומים, נטועים במחסום. לפי עצתה של שרה אני פונה לקצין המת"ק שהיה, כרגיל אדיב אך לא יכול היה עד כה לסייע בדבר, אל מול מפקד המחסום. תוך דקות אחדות הוא משחרר אותם לדרכם ומסביר להם מה עליהם לעשות בדרך חזרה לשכם.11:00- מעוכב נוסף, ישראלי שעבר את המחסום לרגע, להגיש חשבון על עבודתו (הסעת חולי סרטן אל תוך ישראל). לא ראה את השלט לטענתו. מזמינים לו כביכול משטרה. נוספים אליו עוד 3 ישראלים מב"ש, שני בחורים ובחורה. אנחנו לוקחות ממנו מספר טלפון ועוזבות ב11:30. ב12:30 הוא מדווח שכרגע שוחררו כולם. משטרה מעולם לא הגיעה.לדעתי היא גם לא הוזמנה. מחזיקים אותם כענישה "היא עברה על החוק, עכשיו שתחכה."