ריחן, שקד,

ריחן, שקד, יום רביעי 8.6.05, בוקר צופות: יעל י', חדווה ה' (מדווחת) 12:30 - 10:50 מחסום ריחן בנקודת מעבר הולכי הרגל חיכתה לנו קבלת-פנים מפתיעה ולבבית למדי מצד החיילים. הם (שתי חיילות וחייל) הזמינו אותנו להצטרף למקום הישיבה המוצל שלהם, בפתח הטרמינל מול נקודת-הבידוק הנוכחית. סירבנו בנימוס, תוך שהסברתי שברצוננו לעבור לחנייה ממול, כהרגלנו במשמרת. ניסינו לנצל את החביבות שלהם ולהפנות את תשומת ליבם לנעשה במכלאת המעוכבים. ארבעה צעירים שהו שם ונראו מתענים בחום, שכבר היה בשיאו באותה שעה. שאלנו (בפעם המי יודע כמה) אם ניתן אולי להצל קצת את איזור המכלאה, שהרי רשת הסוואה אינה מסוגלת לספק צל. "התפקיד שלנו הוא לא לספק להם תנאים נוחים..." היתה התשובה ולפני שהספקנו להגיב על כך הוסיף החייל בציניות, "אבל אנחנו נותנים להם קרם הגנה..." ומיהר לצחוק בשביעות רצון עצמית.אחד השב"חים במכלאה טען שהוא יושב שםצכבר מתשע בבוקר, וגם השאר דיווחו על שהות של שעתיים לפחות. לקחנו מהם בקבוקים ריקים שהתגוללו לידם והחזרנו להם אותם כשהם מלאים במים. זה המעט שיכולנו לעשות למענם. כעבור זמן שוחרר אחד מהם ובמקומות הוכנסו חמישה אחרים.קצב המעבר של הולכי הרגל היה איטי למדי, אך לפחות לא לווה בצעקות כבשבוע שעבר. גם מעבר כלי הרכב היה איטי. תור של 10 מכוניות חיכה במרחק ניכר מנקודת הבידוק. מחסום שקד בדיוק ב-12:15 הופיע האמר מאי-שם עם שני חיילים. אחד מהם ירד לפתוח את השער ואשה מבוגרת שחיכתה זמן רב על-יד השער החיצוני, מיהרה לעבור. סה"כ היה שומם - הילדים בחופשה. לשמחתנו ראינו שהצבא מגלה מעט התחשבות גם באחרים התלויים במעבר זה. ביקשנו שוב ששעות הפתיחה של השער יצוינו בשלט החיצוני. שוב נענינו בחיוב ובנימוס וכעת נותר רק לקוות ולשוב ולבדוק זאת במשמרת הבאה.