בית איבא

בית איבא, יום ג', 7.6.05, אחה"צ משקיפות: פתחיה ע', הורית ה"פ, רחלי ב"א, חנה כ' (מדווחת) 15:30-15:40 – שני מחסומי פתע, בג'ית ובכניסה לשבי שומרון. כעשר מכוניות ממתינות.15:45 – בבית איבא, שתי שיירות ארוכות של מכוניות זו כנגד זו מזדחלות במחסום. החייל מכוון את תנועת הולכי הרגל ומעיר בקוצר רוח לפלסטינאים שהתרשלו כנראה בשיעורי האולפן לעברית: "אחורה. מה? לא מבין?" הסככה מאוישת בצעיר המופיע ברשימות השב"כ, וממתין לשיחת טלפון שתבהיר לחיילים את מעמדו. מפקד המחסום טוען שיש לו אישור של המג"ד להשהיה הארוכה של הצעיר. סגן א' מהמת"ק מצטרף לא' ומבטיח לטפל בבעיית התור הארוך של המכוניות, ואכן התור מתקצר (16:15). זאטוט מלווה באמו, המחזיקה רובה-פלסטיק-צעצוע בקופסת-מתנה. הרובה מפורק בידי הצוות המיומן במקצועיות, וחייל פציפיסט בנשמתו תוהה: "איזה צעצועים נותנים להם?" הוא משיב לשאלה המתבקשת-ונשמעת: "ילדים ישראלים לא עושים אחר כך פיגועים" ("טוהר הנשק" האופייני לילדים-ישראלים-שהתבגרו, ואכמ"ל).מגיע אוטובוס מאוכלס בנשים לבושות חג ובילדות צוהלות. השמחה הבלתי-ראויה מושבתת, מכיוון שאחת הצעירות איננה נושאת תעודת זהות. היא מורדת מהאוטובוס ומתבקשת לחזור לשכם. הצעות לעירבונות שונים נדחות. לאחר כרבע שעה היא, חמותה וילדתה נותרות במחסום והאוטובוס ממשיך בדרכו. לאחר דין ודברים ממושך, מתקבלת ההצעה ליידע את החיילים במספר תעודת הזהות שלה (באמצעות שיחת טלפון עם הבעל), לאמת אותה, והבעיה נפתרת. 16:30 – סוף-סוף משתחרר הצעיר שעוכב במכלאה. הוא מבהיר לחיילים שהעיכוב הזה (כשעה וחצי) הוא בגדר שגרת יציאה אצלו. ח', קצין מהמוקד ההומניטרי, מציע לפנות למת"ק כדי לתקן את הדבר אחת לתמיד. בשיחה עם א', איש המת"ק, מתברר שהפנייתו למת"ק לא תפתור את הבעיה (שהיא אחת מרבות), מכיוון שיושבי מת"ק חווארה אינם זוכים לארח את אנשי השב"כ כבר למעלה מחודש.פלסטיני מתלונן בפנינו על התנהגותו של שוטר ישראלי שקילל והיכה נהג שקיבל דו"ח. הוא הצביע לעבר ניידת משטרת ישראל החונה אי-שם עמוק בשטח המאופיין בשלט הידוע: "הינך נכנס לשטח הרשות הפלסטינאית, בשטח פועלים כוחות המשטרה הפלסטינאית".18:30 – עזבנו.18:40 – דרכנו סוגה במחסומים. מחסום פתע ביציאה מבית איבא, מחסום פתע בצומת ג'ית. בכל מחסום חמש מכוניות.