ריחן

ריחן 5.6.05 אחה"צ צופה ומדווחת : מרהאורחת: בת שבע ז. 15:30 - 17:00 הגענו למחסום וכבר בכניסה לשרוול שמענו שלחיילים יש צעצוע חדש - מגאפון. כל כמה דקות מושמעת בקולי קולות הערה על מכונית, או על עובר אורח, איפה אסור להיות ולאיפה צריך ללכת, בעברית כמובן ("הם מבינים"), וכן ביטויים כמו: "כמה פעמים צריך להגיד לך!?" ובסוף "רוח" בערבית רהוטה.משהתקרבנו הסתבר שהמכוניות ממתינות עכשיו במרחק גדול יותר מהמחסום. 15 מכוניות עמדו בתור, כל אחת חיכתה חצי שעה ויותר עד שעברה. נהגים שיצאו מהמכוניות ונשענו על מעקה הבטיחות תוך כדי עישון ופטפוט, ננזפו מייד "לזוז מהגדר וללכת להמתין במגרש החנייה שלכם". הכוונה כמובן לזה הרחוק שמעבר לגשר.בכלוב מצאנו שני מעוכבים. אחד מהם, מברטעה, ורצה לחזור הביתה. השני התחיל להסביר לנו משהו על אשתו החלה שאושפזה בבית חולים (כמה שזה נשמע מופרך למי שלא מאמין לפלסטינים באופן עקרוני, כדאי לזכור שכיום מגיעים למחסום ומבקשים לעבור שם כמעט רק אנשים עם בעיות). כאשר הוא ניסה להסביר את מצבו לחיילת, היא אמרה לו, לדבריו, "לך תזדיין." בעודנו מדברים בא חייל ושאל אותו אם יש לו טענות. "לא, הכל בסדר," היתה התשובה של אותו פלסטיני לחייל.האווירה במקום היתה כל כך תוקפנית, שאפילו לא החלפתי מלה עם החיילים. ראינו שהמשטרה הכחולה לא עזבה את המקום במשך כל זמן שהותנו במחסום. גם הצעקות במגאפון נמשכו כל הזמן.