סיור מחסומים

סיור מחסומים, יום ד' 4.5.05 בקר ואחה"צמסיירות: מיכאלה ר. מדריכה, עדנה ש. תמר ב. ורדה ש. חנה ר. אסתר ב.ל. ענת ש. סוזן א, לאקה צ. ורחל נ. (מדווחות)>7:45 יצאנו משוקת עם א. הנהג ונסענו על כביש 60 צפונה, מחסום סנסנה מאויש בחיילים. בדרך חלק קטן מהחסימות הוסרו וחלק גדול עדיין במקומן, מעט כלי רכב פלשתינאים בכביש ועוד פחות מזה רכב צבאי. שקט ורגוע בכביש ובצמתים. גם חיילים לא נראו. רק בצומת הכבשים פגשנו אזרחים מקומיים חוצים את הכביש הראשי רגלית.אחרי צומת כביש 60 ו - 35 ראינו יותר רכבים של מקומיים וצבא.בצומת גוש עציון מחסום, תנועה דלילה ולא נצפו אירועים חריגים.8:30 צומת אל חאדר , פגשנו בו את מיכאלה והנשים מרחובות והסביבה שהגיעו מירושלים.הצומת , כביש 60 ו - 375 שמוביל לחוסן וביתר עילית סואן במיוחד, אין מעברי חציה למקומיים והתאונות באזור עם נפגעים הולכי רגל מרובות. כשיש התרעות לפיגוע הצומת נחסם והבלגן גדול.הלכנו לראות את החסימה לאל חאדר ואת מעבר האוכלוסיה, הרבה אנשים הולכים ובאים, מוניות משני צידי החסימה, סוחרים, בקתות רעועות, מצבורי זבל, לכלוך (הרבה!), רעש. עולם אחר: שלושה מגבניקים עצרו שני צעירים, אזקו והעלו אותם על קומנדקר מס' 703428 ומשם הוסעו לחטמ"ר עציון . אזרח מקומי ניגש לבקש שנעזור בהחזרת רישיון נהיגה שנלקח מאחיינו לפני שנה (?) פרטים הועברו למיכאלה שתעביר לחיה א. שמטפלת בנאמנות ושקידה בבעיות דומות שנגרמות בשל חוסר אפשרות המקומיים להגיע לתחנות משטרה בגלל שאין להם תסריך/רשיון מעבר/ או סתם זכות למעבר חופשי.אזרח אחר ביקש עזרה הקשורה בתשלום קנס על אי חגירת חגורה, רק שאין באפשרותו להגיע למקום שם הוא אמור לשלם את הקנס. אזרח נוסף, דובר עברית טובה, משנות עבודתו פה, סיפר על מצוקות כלכליות ועל גזלת אדמות להרחבת אפרת וישובים נוספים. "אתן מבינות מה קורה לנו ולכן אתן הקול החי שלנו שיעביר את הדברים הלאה"זה היה סיכום דבריו.חזרנו לכביש 60. עברנו את מחסום המנהרות, נסענו דרך בית צאפאפה וטנטור לעבר בית לחם.מחסום 300, הכניסה לבית לחם, הרבה שיכלולים, "לנוחיות התושבים" סככות במעבר, מגנומטר, קארוון חקירות, סככת מעצר (גאוות המגבניקים על אנושיותם) ו"דרך" להולכי רגל נסתרת מעין. תייר בדרכו לבית לחם ואו ישראלי בדרכו לקבר רחל, לא מדרכה לא כביש, שביל נסתר שאולי שימש פעם עדר ואולי המקומיים כבשו אותו ברגלם.צעקות קידמו את פנינו בין מקומיים ושוטרי מג"ב. ערבי ישראלי הסיע במוניתו שבחי"ם, נשים וילדיהן. הן הורדו מהמונית ונשלחו לסככה, יחד עם הנהג. אישה עם תינוק נשארה לעמוד בחוץ, אולי לא הרגישה נוח להיות סגורה עם גברים זרים, אבל למי אכפת.על המדרכה עוד שלושה מעוכבים יושבים בשמש, נתפסו, ברחו, נתפסו, לא מורשים להיות בסככה שלא ידברו עם השבחי"ם. ענת לא מרפה ומוציאה מהשוטר הבטחה שבעוד 10 דקות יכניס גם אותם ל"מקום המכובד". בדרכנו לרכב אנו צופות בחורשות רמת רחל, במנזר מר אליאס ובשכונת הר חומה. מי שיזם, תכנן ובנה אותה, אין לו אלוהים, הנוף פסטורלי ויפה והחיים בו לחלק מהתושבים עגומים.11:00 מוזיאון הרכבל, בדרך חברון מול מרכז מורשת מ. בגין, עצרנו לבקשתה של ענת ש. אביה ז"ל, אוריאל חפץ יזם, תכנן והקים את הרכבל בזמן מלחמת השחרור ומשפחתה משפצת היום את המקום שהיה בזמנו בי"ח למחלות עיניים. הביקור היה מעניין ומרגש מאד ואנחנו מודות שוב לענת ושמחות שנענינו להמלצתה לבקר לראות ולשמוע את סיפורה.ראס אל עמוד ואבו דיס - ,בראס אל עמוד ממוקמת משטרת ש”י אליה אמורים להגיע פלשתינאים לסידורים ובירורים, קבלת מסמכים, רישיונות וכדומה. אלא, שלא לכולם יש אישור כניסה לארץ הנבחרת.......ראינו את מתחם מוסקוביץ, בלב השכונה הערבית, המשכנו לעבר החומה המפרידה בין ראס אל עמוד ואבו דיס, 8 מטר גובהה ועד שלא תיסעו לראות במו עיניכם שום תיאור לא יעזור. אבו דיס - היינו במלון "קליף", מחר בטח יהפוך למלון הצוק, עזוב ומוזנח אפילו הצבא לא נראה במקום.בנין הפרלמנט הפלשתינאי עומד שומם ולא גמור, והחומה מאיימת, מפחידה ומכוערת ובמקום שלא אושרה בנית חומה, יש גדרות. על ההר ממול התחלת בניה של שכונה יהודית חדשה הפעם "נופי זהב". כמובן, בתוך ג'בל מוכבר, אחר כך תבוא חומה מסביב לה או מסביב לשכונות ה"עוינות" ובא לציון גואל...על גבעה אחרת בניין עם התנחלות ועל הגג עמדת שמירה של צהל ומתוכננת בעתיד על הגבעה התנחלות "קידמת ציון". ובבנין ירושלים ננוחם. התושבים, חלקם בעלי תעודות זהות כחולות וחלקם לא, מופרדים ע"י גדרות וחומות בתוך שכונותיהם שלהם, משפחות נחצו,הדרכים למוסדות המשרתים אוכלוסיה שלמהבתי ספר, שירותים רפואיים, שרותי ממשל, אספקת מזון, הכול חסום והגעה אליו אורכת שעות ארוכות אם יש לך את המסמכים הנכונים. אם אין לך את המסמכים הנדרשים, אתה לא קיים. או שאתה לוקח סיכון קופץ מעל חומה או עובר בחור בגדר, עד שתיתפס. בין ראס אל עמוד עזריה ואבו דיס יש מעבר. על הדרך הוקם שער ברזל ענק, השער נעול ואין מפתחות, אין ידיות, מישהו כופף את הסורגים ועכשיו יש מעבר ושלושה שוטרי מג"ב שומרים עליו ובודקים מסמכי העובריםץ עד שלא תלכו לראות לא תאמינו ולא תבינו את האבסורד. כל המראה עלוב ועצוב כאחד.בהמשך הדרך "אין פשפש" כביש ברוחב 6 מ' שנחסם ע"י קירות חומה, פעם היה שם פשפש, היה פיגוע נחסם הפשפש , גם שם מצאו פיתרון למעבר, רק לצעירים וספורטאים, ישלח בנפרד בתמונות. בדרך לארם ומחסום קלנדיה, עברנו את בתי החולים אל מוקאסד ואוגוסטה ויקטוריה, עובדים לעיתים לא מצליחים להגיע וגם החולים וכך הולכים וגוועים שני מוסדות חשובים וותיקים בעיר והכול בשל חומות, גדרות ומחסומים.כל השכונות בהן עברנו עד כה הן בשטח השיפוט של ירושלים המערבית, ותושביהן משלמים מיסים. עם זאת הן מלוכלכות ומוזנחות.מחסום ארם, התנועה זורמת חלק צפונה, התנועה דרומה פקוקה בביקורת ואנחנו הגענו בשעה שאין עומס. אנחנו נוסעות צפונה ומימיננו החומה, צמודה לכביש ומפרידה את השכונה לשניים, לאלוהי היהודים הפתרונים. נסיעה קצרה מביאה אותנו ל"גיהינום", מחסום קלנדיה, הגבול הצפוני של ירושלים. פלנטה אחרת.מחסום קלנדיה, רעש נוראי של כלים החוצבים בהר ומורידים אותו, צמוד למעבר האנשים, המוני אנשים סוחרים עם רמקולים, מוניות, נהגי מוניות, מכוניות , משאיות, רעש, רעש ורעש אליו מתווספים זוהמה ולכלוך ואבק. מכינים מחסום חדש, מעבר הולכי הרגל צפונה חופשי ללא בדיקות, בערך 2 ק"מ עם ילדים על הידיים, חבילות בגשם, בשמש, באבק ורוחות. מכוניות בדרך צפונה נבדקות, בעיקר בשל גנבות רכב. המעבר דרומה תחת סככה שאת סופה לא ראינו, עם קרוסלות, חיילים ממוחשבים בקצה הדרומית, ואזרחים עם חבילות, ילדים על הידיים ולא שאלנו כמה זמן לקח להם המעבר, היינו המומות מכמויות האנשים, מהרעש, מהלכלוך, האבק, הבטונדות טורי המכוניות מהכאוס, שוחחנו עם סג"מ ר. מ.צ., שענה על שאלות בנימוס ובסבלנות וגם הודיע שאסור לצלם כי זה שטח צבאי, אבל לא היה בידו צו אלוף. הוא קיבל הוראה בע"פ, שלושה מעוכבים בבדיקה. נחמד הסג"מ אבל לא משכנע.15:00 עזבנו, בדרכנו חזרה על קו התפר בין העיר המזרחית למערבית עלינו על כביש רב מסלולים, רמזורים, גינון בכל הצדדים, תאורה, הכל מטופח ירוק, יש מי שמשלם ומקבל תמורה ויש מי שמשלם ושיחכה.נפרדנו ממיכאלה ענת תמר וורדה בירושלים וחזרנו דרך כביש 60 וכביש 317, הכבישים שקטים, המעברים מהכפרים הערביים חסומים ברובם באבנים ותלוליות עפר, הכניסות לישובים היהודים מטופחות ומוארות ומקושטות בדגלים לכבוד החג הקרב.הגענו לצומת שוקת ב 16:15 וכאן המקום להודות למיכאלה שבדרכה הנעימה ואישיותה החביבה ובזכות היכרותה המעמיקה את השטח ובעיותיו העבירה אותנו לעולם אחר ומנוכר וגם הוציאה אותנו משם.