שקד, ריחן

ריחן יום ה' 28.4.05 בוקר 07:30 - 09:30צופות ומדווחות : שולה ב' ומרה ב' הגענו לשער שקד בשעה 7:30 כשתלמידים, מורים והאשה מהבית הבודד ממתינים שיפתחו את השער. רכב צבאי - האמר - עבר בלי להתייחס ואז, אחרי שיחה קצרה עם המת"ק ואולי בלי שום קשר אחרי רבע שעה הגיע רכב אחר והחיילים ירדו לפתוח את השער. שלושה תלמידים בוגרים לא עברו כי (עדיין) אין להם תעודת זהות ולא תעודת תלמיד ואחד ההורים שלהם צריך לבוא לזהות אותם בפני החייל. היום מטרטרים אותם כך, וביום אחר, כמו שאמר החייל שניגש אלינו ושאל בנימוס מה הוא יכול לעזור לנו, "מעבירים אותם, הכל לפי ההוראות שאני מקבל."כעברו עוד 10 דקות עוברת האשה מהבית הבודד. זה הבית היחיד מהכפר ש"נפל" לצד הכחול (ישראל) של המחסום בעוד הגן, בית הספר, המכולת, המרפאה וכל יתר השירותים "נפלו" בצד האדום (פלסטיני) של המחסום. כל יום לומדים משהו חדש. הפעם על אדום וכחול!מרצה לביולוגיה וחקלאות באוניברסיטת ג'נין, שגר בדָ'הר אל מַלאכ ליד שער שקד, לא מורשה לעבור עם התלמידים והמורים. לפעמים נותנים לו לעבור ולפעמים לא. איך שהרוח מנשבת. היום - לא. נסע דרך ריחן. סיבוב קטן של שעה-שעתיים. בריחן הכל שקט. למרות השעה המוקדמת כבר היו שלושה שבח"ים במכלאה. חיפשו עבודה בבנין ולא מצאו. שניים שוחררו תוך זמן קצר יחסית, השלישי היה עדיין מעוכב כשעזבנו ב9:30.במכלאה יש שני ספסלים ורשת צל. החיילים גאים בשיפורים. "שמתם לב?"בשיחה עם סג"מ ג' מפקד המחסום - שהיה חביב אבל ידע מעט עלינו ולא ממש במדויק על הפעילות של MW - הוא טען כמו כמה אחרים מבין מפקדי המחסום, שנשים שלנו מטרידות את החיילים ולא מרפות.